בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרגע היתה תקווה

40תגובות

בחירות, כמו מהפכות, דומות לפקעת של חלומות שנרקמים סביב הזיית ה"מה יקרה אילו רק...". התקווה לשינוי, הציפייה להתחדשות, להנהגה חכמה, לתרופת פלא שתסלק באחת את כל הכיבים שהצטברו בין בחירות לבחירות, היא החלק המענג של הבחירות, כמו ההמתנה המרטיטה לתוצאות הגרלת הפיס. ישראל, לפחות מחציתה, ייחלה הלילה לשמוע עוד פעם את סיסמת הקסם "רבותי, מהפך". למחוא - או לספוק - כפיים ולקרוא בהשתאות "מי היה מאמין", או "בסך הכל רצינו קצת למחות והנה - מהפכה". כל זה הסתיים אתמול.

היום תתחיל מלאכת איסוף ותפירת הקרעים והטלאים לשמיכה כלשהי שתשמש מפרש לרפסודה הרעועה שצריכה לנווט בין קרחוני ענק. המונח הנקי לסחר-מכר הזה הוא קביעת "סדרי עדיפויות". זהו שדה מוקשים נפיץ שבו לציבור כבר לא תהיה שליטה, שבו נפרד הבוחר מן הנבחר לתקופה ארוכה. זהו זמנם של המתווכים, הסוחרים והחנוונים.

מתוך רשימה ארוכה של רכיבים, כמו "שוויון בנטל", "דיור בר השגה", "אזרחות ונאמנות", "חלוקת ירושלים", "תהליך מדיני", "איום איראני", "סוציאל דמוקרטיה" יידרשו נבחרי אתמול להחליט לא על מה ונגד מה צריך להילחם, אלא לבחון עד כמה גמיש יכול עמוד שדרתם להיות.

לא צריך לכעוס או להיעלב מכך שקווים אדומים מאתמול ייהפכו לקווים בחול. הרי כולנו ידענו שהבטחות טובות רק לבחירות. אמנם נדמה כאילו בחרנו במייצגי עקרונות ובנושאי דגל, אבל באותה עת הימרנו אם פלוני או פלונית יצטרפו לבנימין נתניהו או יישארו באופוזיציה. בדקנו בציציות המועמדים אם הכריזו באופן מוחלט או רק כאילו שלא יצטרפו לממשלת נתניהו.

לא סדרי עדיפויות הנחו את הבחירה אלא הריחוק או הקירבה ל"ליכוד-ביתנו", שהפכה מצפן וסמן לסולם הערכים. אפילו תואר מרשים הוענק לסוג הזה של בחירה: בחירה אסטרטגית. בניגוד להצבעה על פי צו המצפון, בחירה כזאת עודדה הצבעה על פי המיקח והממכר הקואליציוני הצפוי שתנהל המפלגה "שלנו" עם מפלגת הרוב. זה איננו שיקול פסול. הוא נשען ממילא על ההסכמה שעקרונות נוקשים מדי הם חומה בצורה נגד הצטרפות לממשלה.

כי ישיבה באופוזיציה היא עונש. היא נועדה לערבים, ליהודים שוחרי ערבים ולמי שניהל מו"מ כושל. יהודים אמיתיים מתלבשים יפה, מצטרפים לשולחן ומתנהגים בנימוס. לא "סדרי העדיפויות" הלאומיים הרי הגורל הם שיעמדו למיקוח אלא מספר השרים וסגני השרים שכל טרמפיסט יקבל. כי מה שווה יותר ליאיר לפיד - "שוויון בנטל" או תיק החינוך? מה תעדיף ציפי לבני, את משרד החוץ או עמידה בקור עם שלט שקורא "להקפיא את ההתנחלויות", ועד כמה אנחנו באמת מאמינים ששלי יחימוביץ' חסינה בפני "הצעה מגונה"?

באופורטוניזם הזה אין חדש, אלא שהפעם הוא התגבש לערך בפני עצמו. כבר לא נכעס על לפיד, לבני או יחימוביץ', אם יצטרפו לקואליציה בראשות נתניהו, לכך הרי אנחנו מצפים. נלעג להם, לא אם יוותרו על עקרונותיהם, אלא אם ימכרו אותם בזול.

שום מהפכה לא התרחשה אתמול. לכל היותר הורחבו והוגדרו טריטוריות הנדידה בין שמאל לימין. סוכת המחנה הלאומי נמתחה לכל עבר כדי להכניס לתוכה אושפיזין חדשים, את אלה שנתקעו באמצע הדרך, ב"מרכז". וזהו. ההגרלה הסתיימה, כרטיסינו שוב לא עלו בגורל. עכשיו צריך סוף סוף להתחיל לדאוג באמת. מישהו יצטרך לשלם את מחיר הגירעון, את עלות כישלונו של תהליך השלום, לספק את תסכול אי השוויון, וגם להוציא מן המגירה את האיום האיראני. חבל, דווקא היה נעים לשבת בחדר ההמתנה הפוליטי, היתה בו תקווה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו