בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנוהל האמיתי של פתיחה באש

51תגובות

"אחרי יום או יומיים עלה ילד בן 12 לאחד הנגמ"שים... צלף שלנו הרג אותו. בפלוגה המקבילה היה עוד מקרה של ילד או נער שעלה על נגמ"ש והרגו אותו. חלק אמרו שזה מיותר ושכל המבצע הזה הוא רק כדי להרוג ילדים וחלק אמרו שזה טוב מאוד... הוא (הילד) לא היה חמוש" (ג'נין ,2003 קובץ עדויות מס' 2)

ארבעה פלסטינים לא חמושים נהרגו שבוע שעבר. חמישי נפצע קשה השבוע וספק רב אם חייו יחזרו לקדמותם. כולם היו בין הגילאים 16-21. כולם נהרגו בסמוך לגדר. ככל הידוע, איש מהם לא סיכן באופן מידי את חייהם של החיילים היורים. דובר צה"ל כמובן יסביר ויחקור, אבל החיילים בשטח כבר יודעים את האמת: היד פשוט קלה על ההדק.

כל מי ששירת בשטחים מכיר בעל-פה את נוהל המעצר הרשמי. זיהית דמות חשודה? עליך לצעוק "עצור", ואז, בסדר הברור הבא: "עצור והזדהה", "עצור או שאני יורה" (בעברית ובערבית), לירות באוויר ורק אז לכוון אל רגליו של החשוד ולירות. לבסוף – ורק אם החשוד מסכן חיי אדם – מותר לירות בו בכוונה להרוג. בפועל ברור לרבים שמדובר בפרוטוקול בלבד. כחייל ומפקד בחטיבת הצנחנים בשנים 2004-2007 השתתפתי בעשרות פעילויות ומבצעים, ומקריאת מאות עדויות שאספנו במשך השנים בארגון "שוברים שתיקה", התגלו לי הנהלים האמתיים, הגמישים, לפיהם ניתן לירות על אזרחים שאינם חמושים. חמור מכך, לעתים הירי נועד מלכתחילה "ליצור חיכוך" עם האוכלוסייה הפלסטינית.

אני זוכר כיצד במהלך שירותי הצבאי הפסקנו לדבר על פלסטינים כחפים מפשע והתחלנו לדבר על "אוכלוסייה לא מעורבת". כלומר, אף פלסטיני אינו חף מפשע, ופלסטיני הוא, לכל היותר, "בלתי מעורב באלימות" באותו הרגע. כחיילים, העדפנו להתייחס לכל הפלסטינים כמסוכנים. למעשה, אין הבדל בין פלסטיני שיורה עלינו לבין פלסטיני שזורק עלינו אבן, ואין הבדל בין זורק אבן לבין מפגין, או בין מפגין לסתם מישהו שלא מציית לנו או מתחצף. כולם מנסים לערער את השליטה שלנו, ובסופו של יום כל אחד הוא אויב. ואם כל פלסטיני הוא אויב, אז כל פלסטיני הוא גם מטרה, ואין דבר שהוא יכול לעשות כדי להפסיק להיות מטרה בעינינו.

ההנחה הזאת מסבירה מדוע בעשור האחרון ניתנו הוראות פתיחה באש שכללו גם ירי על אזרחים ועל כוחות הצלה. אין יחידה או אזור בשטחים שבהם המקרים הללו לא התרחשו, ואין חייל שהעיד בפנינו שלא הכיר את המציאות הזאת. ההוראות שקיבלתי כחייל, ושהחיילים מקבלים גם עתה הן: "להפגין נוכחות" כל העת ו"לצרוב את התודעה" של הפלסטינים לגבי נוכחותו ושליטתו של צה"ל בשטחים. בכך, פוגע הצבא באופן שיטתי בכל הפלסטינים ומנסה ליצור חברה צייתנית ונוחה לשליטה. כאשר כל פלסטיני, בלי שום קשר לפעולותיו, הוא האויב שצריך להילחם בו, אז גם מפגין פלסטיני שדורש שוויון ועצמאות מפחיד כמו פלסטיני חמוש אם לא יותר, מכיוון שהתנגדות בלתי חמושה לכיבוש מאתגרת את תפיסת הביטחון שאליה התרגלנו.

אלא שההיסטוריה מלמדת שאין דבר כזה חיסול התנגדות עממית. מספיק להסתכל סביב, לארצות השכנות לנו, כדי להבין זאת. ההתעלמות הבוטה מסוגיית הכיבוש במערכת הבחירות, לא מעלימה אותה, והיא צפויה לשוב ולדפוק בדלת. מדיניות הפתיחה באש בפועל בשטחים לא מגבירה את הביטחון של אזרחי ישראל, ואפילו לא את הביטחון של חיילי צה"ל בשטחים. היא עושה רק דבר אחד - מחזקת את הכיבוש.

אבנר גבריהו, עובד סוציאלי וחבר ב"שוברים שתיקה"
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו