בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די עם טקסי הנטיעות

36תגובות

את טקסי הנטיעות בט"ו בשבט יצרו מורים עבריים לפני כמאה שנה בארץ ישראל, כמין גרסת ייבוא מקומית של "יום העץ" (arbor day) - חג הנטיעות שנוצר בארצות הברית ב 1872 ומשם נפוץ ברחבי העולם התעשייתי. ההמצאה החדשה תפסה מהר, ואפילו דוברי ההלכה הרבנית לא התנגדו לרעיון המקורי והיפה. אולי מפני שעד אז ט"ו בשבט היה חג אזוטרי למדי, שנחוג רק על ידי ילדים או חבורות של מקובלים.

כמו המקור האמריקאי, טקסי הנטיעות הארץ-ישראליים שיקפו כבר אז ערגה רומנטית ל"טבע" ול"מולדת" שרק חברה עירונית ותעשייתית מאוד, החרדה מפני היעלמות הטבע, יכולה לחוש. כיוון שבאו מאירופה, הארץ נראתה לציונים שוממת ונטולת יערות - והרי לא כך אמורה היתה להיראות "מולדת" ביבשת הישנה. וכמו באירופה ובצפון אמריקה, התמקדה רומנטיקת הטבע הציונית בעצי יער גבוהים, על חשבון שימור מיני חי וצומח אחרים.

הם כל כך הוטרדו מצחיחותה, כביכול, של הארץ, שלא שמו לב לכך שאקלימה הוא אחד המגוונים בעולם, ולמעשה היא ניחנה בעושר לא רגיל של מיני חי וצומח, שלא כלל יערות עד גבוהי עצים. לגבי הציונים הראשונים - בדיוק כפי שהיה במערב החלוצי של אמריקה - רומנטיקת הטבע הלכה יד ביד עם אינטרסים לאומיים של התיישבות ו"כיבוש השממה", זיהוי שהשתקף בפופולריות הגואה של טקסי הנטיעות בט"ו בשבט בתקופת המנדט.

אלא שאחרי הקמת המדינה התברר שרומנטיקת הטבע והפרחת השממה אינן עולות בקנה אחד עם שמירת הסביבה.

בעשורים האחרונים גברה המודעות להרס שהמיטו על הטבע הארץ-ישראלי הקדמה והפיתוח בשם המאבק הלאומי על הקרקע, ולנזק שגרמו הנטיעות של מינים זרים לצמחייה המקומית. בין המינים הזרים הללו בולט עץ האורן, שנבחר לייעור בשל מהירות קליטתו וצמיחתו, אך האיצטרובלים שלו עפים למרחק בשעת שריפה וגורמים להתפשטותה המהירה המכלה את שאר מיני הצומח.

למעשה, כבר משנות ה-60 חלה התמעטות דרסטית בטקסי הנטיעות ובמספר תלמידי בתי הספר המשתתפים בהם. בשגרת החיים הרגילה בבית הספר, בט"ו בשבט מחלקים תעודות ומדברים קצת על הטבע ועל איכות הסביבה, אך מתי מעט אכן נוטעים. והמבוגרים? הם הולכים כרגיל לעבודה ובעבורם ט"ו בשבט הוא אפילו לא יום בחירה.

מדוע בעצם לנטוע באופן טקסי? בטקסי הנטיעות המעטים שעדיין מתקיימים מדי פעם לא נותר דבר חוץ מנוסטלגיה לרומנטיקת הטבע הציונית הישנה, כאילו שליהודים עדיין אין ארץ משלהם ויש צורך דחוף לכבוש את הארץ במחיר השחתת האדמה. אך הנטיעה כטקס חגיגי לט"ו בשבט כבר אינה מתאימה לתפישות סביבתיות מציאותיות יותר, שאינן רואות את היער האירופי כקנה המידה הבלעדי לטבע. היא גם אינה משקפת את העבר היהודי, שכן דווקא ביהדות המקראית היתה רתיעה מפולחן העצים שזוהה עם הכנענים, ובהחלט אינה מבשרת על עתיד סביבתי או לאומי טוב יותר. מאחר שמקורם של טקסי הנטיעות אינו בעבר הרחוק, והם אינם משקפים את ערכי ההווה ואינם מבשרים דבר לעתיד - הגיע הזמן להחליף אותם בצורות חגיגה אחרות, ידידותיות יותר לסביבה.

ד"ר שוהם הוא חוקר במכון שלום הרטמן, ומלמד באוניברסיטת תל אביב ובמכללת ספיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו