בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכישלון של החרדים

15תגובות

הישג היסטורי", זו היתה כותרת ביטאונה של דגל התורה, "יתד נאמן", ביום חמישי האחרון. בכלל, מי שקרא בסוף השבוע עיתונים חרדים יכול היה לחשוב שיהדות התורה היא המנצחת הגדולה בבחירות ולא יש עתיד.

העלייה של יהדות התורה, מחמישה מנדטים לשבעה, מקשה על הציבור החרדי להבין את גודל הכישלון. מאז 2003, כששינוי קיבלה 15 מנדטים, לא היו פה בחירות עם מסרים ברורים כל כך של הבוחר. מסר אחד היה שהוא רוצה ממשלת ימין-מרכז של נתניהו ולפיד, ולכן יצר מצב שאין כמעט אפשרות להקים ממשלה שאינה כזאת. המסר השני היה שהוא לא רוצה את ש"ס ויהדות התורה בעמדת השפעה. כי מה שברור זה שבין אם הן יהיו בקואליציה ובין אם לא, המפלגות החרדיות עברו מעמדת שותף מרכזי לאופוזיציה, או לעמדת שותף זניח.

האמת היא שאחרי הכישלון של 2003 היו מעט קולות של חשבון נפש בציבור החרדי. דובר חב"ד מנחם ברוד למשל כתב אז, ש"יש דברים בהתנהלות החרדית שכואבים באמת לציבור הכללי. מזווית ראייתם חי כאן ציבור כאילו בבועה. הוא אינו שותף לכאב הכללי, לדאגה בלילות, לשכול וליתמות". אם בממשלת אולמרט נראה היה שהמפלגות החרדיות למדו לקח, והן נזהרות שלא להרגיז את הציבור החילוני יתר על המידה, בממשלת נתניהו הן שוב איבדו כל רסן.

צריך להיות ברור: יהדות התורה וש"ס נכשלו כישלון חרוץ בבחירות האחרונות. הן נכשלו בגלל שחצנות, גבהות לב ודורסנות. שני האחראים העיקריים לכישלון הם שני האנשים שעשקו יותר מכל אחד אחר את קופת המדינה לטובת האברכים: יו"ר ועדת הכספים משה גפני מיהדות התורה ושר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס מש"ס.

אטיאס וגפני הם שניצלו את גל המחאה, שהחרדים לא הצטרפו אליו, כדי לשווק אלפי דירות בנות השגה כמעט אך ורק ביישובים חרדיים, בעלות של בין 1 ל-2 מיליארד שקלים רק ב-2012. הם גם הצליחו למסמס את המלצות ועדת טרכטנברג, שקמה בעקבות המחאה, ושכללו שורה של הצעות שעסקו בשילוב המגזר החרדי בעבודה ובנשיאה בנטל הכלכלי. בין היתר: החלת תוכנית ליבה בחינוך החרדי לבנים, הגבלת זמן הלימודים בישיבות והנהגת קריטריון של מיצוי כושר ההשתכרות בדיור.

את הכעס והתסכול האדיר שצברו הבוחרים הלא חרדים הם פרקו בהצבעה ליש עתיד. אליה אפשר להוסיף קרוב לשני מנדטים נוספים, חלקם הגדול של חילונים, שהלכו לרב חיים אמסלם. גם זו הצבעת מחאה נגד הכפייה החרדית וההשתמטות מצבא וכלכלה.

סביר להניח שאם יתחיל חשבון נפש במפלגות החרדיות זה יהיה רק אם לפיד ובנט יצליחו להשאיר אותן מחוץ לקואליציה. דוגמה לחשבון נפש מוזר מעט נרשמה בעיתון החרדי "משפחה". אחד מעורכי העיתון, הרב משה גרילק, כתב בסוף השבוע שהמסקנה מהבחירות היא שיש צורך להקים מכון מחקר חרדי שישיב לנתונים של המכונים הקיימים, הפועלים במסגרת האקדמיה ועמותות שונות. גרילק, יש להניח, התכוון בעיקר לכותב שורות אלו ולעמותת חדו"ש שבה הוא פועל. אכן מסקנה מרשימה: הדרך למנוע מהבוחר החילוני להרגיש נסחט, נבזז ומנוצל, היא לשחק במספרים.

לא נותר אלא לקוות שלמפלגות החרדיות יהיה לפחות 3-4 שנים באופוזיציה, שנים שיאפשרו להן חשבון נפש עמוק ורציני יותר.

הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו