בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הצבעתי חד"ש

214תגובות

שוב הצבעתי חד"ש. וכמוני גם בן זוגי. בדרך לקלפי עדיין שוחחנו על האפשרות להעניק אחד מקולותינו למרצ, ולהביע בכך את תמיכתנו בעשייה הבלתי נלאית של זהבה גלאון ושל חברות התנועה וחבריה, ואת הערכתנו לקמפיין הנמרץ: הירוק שטף את הארץ, עוד ועוד אנשים הזדהו כתומכים, עשרות עדכונים ממטה הבחירות נתקבלו בתיבת הדוא"ל שלי, וכל אחד מהם נקרא לפני שנמחק. לראשונה מצאתי במסמכים הללו לא רק סיסמאות אלא גם טקסטים מעוררי השראה משל עמוס עוז, רונית מטלון, יאיר צבן, רוית הכט ואחרים. ההתגייסות הסוחפת הולידה את מה שביקשה להוליד: דחף אנושי לחבור, לחזק ולהתחזק, להוות כוח משפיע.

ממטה חד"ש, שמתי לב בדיעבד, לא נתקבל ולו אימייל אחד - אבל מפלגה איננה מאהב הנדרש לחזר ולהרעיף תשומת לב על הבוחרת שלו. בהגיע רגע האמת, מאחורי הפרגוד, חדלנו באחת להתלבט. מרצ, הפנתרה הלבנה, נותרה מפלגה אהודה, אך את קולותינו הענקנו לפנתרה השחורה-אדומה, לתנועה היחידה המבטאת במצעה הן את השקפתנו הסוציאליסטית והן את זו המדינית, והעיקר - לתנועה היחידה שלא רק דוגלת בשוויון ואחווה בין ערבים ליהודים, אלא גם משקפת אותו בהרכב רשימתה לכנסת ובהגדרתה כתנועה יהודית-ערבית.

בערב, עם הצגת תוצאות המדגם, שוב חשתי בחריפות את הסולידריות למפלגות האחיות: למרצ מימין, לבל"ד, רע"מ-תע"ל, ודעם משמאל. לא יכולתי שלא לשים לב כי מרצ, הגם שכוחה בשעה הלילית ההיא הוערך כשווה לזה של חד"ש, זכתה לתשומת לב גדולה פי כמה. השם חד"ש כמעט לא נזכר. היא היתה חלק ממה שנקרא בפי השדרנים "המפלגות הערביות" - לא משהו שמדברים עליו, בטח לא בערב של יאיר לפיד.

מאוחר יותר, כשבאולפן החלו משתעשעים בהרכבת קואליציות היפותטיות, הוצגו בפני הצופים שלל קומבינציות - ובכלל זה צירופים אבסורדיים כגון יהדות התורה עם יאיר לפיד - למעט אחת: קואליציית שמאל (אמנם צרה) שבה חברות חד"ש והמפלגות הערביות. כך היה גם בבוקר שאחרי: אמצעי התקשורת מציגים קונדיטוריה שלמה של עוגות קואליציה - רק לא קואליציית שמאל טהורה.

עכשיו, עם שאני שמחה על כל מנדט של מרצ ועל התחזקותה, אני שלמה פי כמה עם הצבעתי, ולא רק מן הסיבות שמניתי ומהסיבות שלא מניתי (למשל, מידותיו התרומיות של דב חנין כאדם וכפרלמנטר). הצבעה לחד"ש, בל"ד ומפלגות ערביות אחרות, מציבה את הבוחר היהודי על מישור אחד עם המצביע הערבי - זה האזרח המנצל את זכותו ומשתמש בה כדי להשפיע, ובכל זאת תמיד נותר מתוסכל, מחוץ למשחק. השנה, מול ההצלחה המטאורית של לפיד, האיש שהציע לבוחריו חזון עמום, אך גם הבטחה להיות רלוונטי, משפיע, שליט, ההבנה מתחדדת: לערבים נמאס שלא סופרים אותם.

שיעור ההצבעה ההולך ויורד במגזר הערבי צריך לעורר דאגה, והוא אכן מעורר דאגה. איבתיסאם מראענה, במאית קולנוע וטלוויזיה, אקטיביסטית חברתית דעתנית, מקורית ואמיצה, כתבה פוסט פוסט-בחירות בפייסבוק: "יאללה יא ערב, עשיתם אתמול מנגל? ובמקום ללכת להצביע בחרתם לחמם את התבשיל של 60 שנים של שתיקה, אדישות וייאוש. בחרתם למות? תמותו".

בוטים פחות, אך לא פחות מאוכזבים, היו ראשי המפלגות הערביות המבכים את אחוזי ההצבעה העלובים במגזר. אילו היו אחוזי ההצבעה במגזר הערבי מגיעים רק ל-60%, ניתן היה למוטט את שלטון נתניהו.

ראשי המפלגות הערביות אמנם מאבחנים נכונה את התופעה, כתסמונת של אובדן אמון בדמוקרטיה הישראלית, אך הם אינם מתנערים מאחריות וקוראים לבדק בית. ואני קוראת - אם לא לכלל האזרחים ולתקשורת אז לפחות למפלגות השמאל והמרכז המנופפות בדגלי השוויון - לערוך בדק בית וחשבון נפש. צריך להפסיק להתייחס אל המפלגות הערביות כאל נוכחות-נפקדות, ובוודאי לא כפסולות מחמת מיאוס לשותפות בממשלה. שותפות קואליציוניות אינן מחויבות להיות ציוניות (ותודה למפלגות החרדיות המשמשות תקדים).

הכותבת היא סופרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו