בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דמוקרטיה ותכנון המרחב הציבורי

14תגובות

אומרים שאדריכלות היא האמנות הציבורית ביותר שלנו. מבחינה היסטורית לא תמיד עמדה האדריכלות לשירות הציבור, אלא שיתפה פעולה בעיקר עם שליטים, פטרונים, מנהיגי דת וכיוצא באלה. אלפי שנות ההיסטוריה של האדריכלות מתוארות דרך מבנים הנחשבים יצירות מופת, אבני דרך בהתפתחות האנושית, שנבנו להאדרה של אל, שליט, או משפחה עשירה. רעיון "הבניין הציבורי" - בניין שתכליתו לשרת את הציבור - נולד בעת החדשה במקביל לצמיחת הדמוקרטיה המודרנית ולהיווצרות המרחב הציבורי המאפשר דיון ציבורי וביטוי לדעת הציבור.

הדיון הציבורי הוא ביקורתי במהותו, ותפקידו להבטיח את קיום הדמוקרטיה; שהרי זו מתקיימת רק כמסגרת חברתית-פוליטית, לא כשהיא נאכפת בכוח מלמעלה. סמליה הם מוסדותיה הציבוריים, שהם הכלים המפעילים אותה. בדמוקרטיה יש צורך להפוך דברים לציבוריים, בניגוד למשטר הטוטליטרי השואף לשמור כמה שיותר דברים בסוד.

המרחב הציבורי, בין שהוא כיכר העיר או תוכנית בפריים-טיים בטלוויזיה, הוא הזירה שבה מתקיים דיון ציבורי. לאדריכלות תפקיד חיוני בעיצוב המרחב הזה שכן עיצובו משפיע על אופן התנהלותו. כיכר רבין בתל אביב, בשל עיצובה, גודלה ומיקומה ביחס לבניין העירייה ולסביבה העירונית, מזמינה התכנסות בעלת אופי מסוים, משרתת את החופש להפגין מחאה או תמיכה, ובכך משתתפת בדיון הציבורי. כיכר זו לא נוצרה יש מאין, אלא היתה תוצאה של תחרות אדריכלות על העיצוב המתאים ביותר, ונבנתה על ידי גוף ציבורי, גם על מנת לאפשר ביקורת נגד המוסד שהקים אותה.

התפתחות החברה הדמוקרטית משלהי המאה ה-18 מלווה במעבר הדרגתי של מרכיבי התרבות מידיים פרטיות לידיים ציבוריות: ידע, אמנות וחינוך, שהיו נחלת מעטים בעלי אמצעים, החלו להתבסס כחלק מהמרחב הציבורי. כך נולדו רעיונות כגון בית הספר הציבורי, המוזיאון והספרייה הציבורית. פעילות אמנותית עברה מחצרות המלוכה, בתי האצולה והכנסיות אל המרחב הציבורי. אמנים החלו ליצור באופן עצמאי, ונוצרה האוטונומיה של האמנות והחשיבות בחברה הדמוקרטית לעיסוק באמנות במרחב הציבורי. ההיסטוריה הקרובה לימדה, שברגע שאמנים נרדפים הדיקטטורה בפתח.

תפקיד האדריכל בעידן המודרני הוא לעצב את המרחב הציבורי הפיסי. הדרך הטובה ביותר למצוא עיצוב הולם למקום ציבורי היא בתחרות אדריכלות - הליך הדומה למכרז, שבו ההצעות הנבדקות על ידי המזמין ועל ידי צוות שיפוט מקצועי. התחרות חשובה כדי להבטיח את התכנון הטוב ביותר, אך גם כאמצעי נגד הקלות הבלתי נסבלת שבה אדריכלות יכולה להפוך למקור כוח בידי השלטון. מובן שלתחרות האדריכלית תפקיד חשוב נוסף: לקדם את תרבות האדריכלות.

תחרות האדריכלות לבניין חדש לספרייה הלאומית שהתקיימה השנה נועדה להבטיח, שהציבור יקבל את הבניין הטוב ביותר. אני עבדתי עם האדריכלים יונתן כהן ומתן מאיר והגשתי את ההצעה שזכתה בתחרות. קרן יד הנדיב, המממנת את הקמת המבנה החדש לספרייה הלאומית, מימנה גם את בניין הכנסת ובית המשפט העליון, הסמוכים למגרש המיועד לבניין הספרייה. הכנסת ובית המשפט הם אמנם מבני ציבור, אך לא בהכרח משמשים את הציבור ביום יום. בית המחוקקים משמש את נבחרי העם, אך רוב הציבור נחשף לפנים הבניין רק מעל מסך הטלוויזיה. גם בית המשפט העליון נגיש פחות לציבור בדרך כלל. הספרייה, בשונה ממבנים אלה, משמשת את כל הקבוצות בחברה הישראלית ואף חוקרים ומבקרים מכל העולם.

בעידן הדיגיטלי השתנה התפקיד המסורתי של הספרייה - קיבוץ וארגון ידע במקום אחד - אך מעמדה לא נחלש, להיפך; הצורך הציבורי בספרייה כמרכז ידע רק גדל. הספרייה של העתיד, בנוסף להמשך תפקידה המסורתי, נעשית מוזיאון לספר, מאגר אוצרות התרבות, מרכז לדיגיטציה של ספרים, מרכז מחקר, מוקד לפעילות תרבותית, וחשוב מכל: מקום מפגש ליצירה ודיון - מרחב ציבורי פעיל, המותאם לשיח המתקיים היום במרחב הפיסי והווירטואלי.

ההצעה שזכתה בתחרות הספרייה הלאומית אינה תופשת את הספרייה במתכונתה המסורתית כמכל לאחזקת ספרים, אלא כמרחב של ידע הפרוש על המגרש כולו ומוטמע באתר ובנוף הירושלמי. השופטים בתחרות סברו שהיא "צנועה, עם זאת ייחודית ומקורית". המבנה אינו מאופיין בחזית ייצוגית, כפי שיש במרבית מבני הציבור; עיצובו פורש סדרה של מפלסים ורחבות, חיצוניות ופנימיות, המחוברות יחדיו במסורת הבנייה הירושלמית, דרך חצרות פנימיות פתוחות לשמים. כשם שירושלים מושכת את המבקר בה פנימה, אל תוך הסמטה, אל תוך החצר, כך גם הצעתנו למבנה של הספרייה הלאומית: החלל הפנימי ברובו שייך לציבור, מעודד מפגש בין אנשים ושיח בין חוקרים, אמנים, סופרים, מורים ותלמידים, תיירים ושוחרי תרבות. מרחב ציבורי כזה נחוץ כיום בירושלים, עיר החצויה תרבותית וגדושה במבני שלטון ודת.

הצעה זו לספרייה נבחרה פה אחד בתחרות אדריכלים בינלאומית רבת משתתפים ורבת שלבים, וזכתה לשבחים מאנשי מקצוע בארץ ובעולם. לפני שבועות מספר החליטה קרן יד הנדיב לבטל את ההצעה ולא לקדם את התוכנית שזכתה.

הכותב הוא האדריכל שהצעתו לספרייה הלאומית זכתה בתחרות ונדחתה. הוא הגיש עתירה לבית המשפט ומחכה לדיון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו