בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחירתו של נתניהו

68תגובות

המו"מ על הרכבת הקואליציה מבטא דיון בסדר העדיפויות הלאומי של ישראל, שבראשו עומדים שלושה יעדים: הגדלת הצבא, הרחבת הגבולות באמצעות התנחלות בגדה המערבית, וטיפוח "חברת לומדים" חרדית הנתמכת בקצבאות ממשלתיות. סדר העדיפויות לא מוצג כך בנאומים של ראשי המדינה או במסמכים רשמיים: ההתנחלויות והישיבות התפתחו בחסותה של עמימות ממלכתית, וניפוח תקציב הביטחון הוצדק באיומים מבחוץ. אך כל הממשלות מאז 1967 דבקו ביעדים האלה, במינון שהשתנה בהתאם לאידיאולוגיה, לאילוצי התקציב וללחץ הבינלאומי.

המשולש ביטחון-התנחלויות-ישיבות החזיק מעמד, כי כל השבטים בחברה היהודית בישראל נהנו מפירותיו. החילונים הרוויחו מהיוקרה, מההכשרה המקצועית ומהרישות החברתי שקיבלו מהשירות בצה"ל. הדתיים-הלאומיים קיבלו קידום חברתי מהצבא, דיור בזול והשפעה פוליטית מההתנחלויות, ונהנים מאוטונומיה חינוכית (החינוך הממלכתי-דתי) וצבאית (ישיבות ההסדר). החרדים ויתרו על היתרונות הגלומים בשירות הצבאי, אך גדלו ממיעוט נידח לכוח חברתי ופוליטי מרכזי בעזרת התקצוב לישיבות וקצבאות הילדים, והצטרפו לפרויקט ההתנחלות בתמורה לשיכון מסובסד. הקהילה הערבית, שבניה אינם מגויסים לצבא, לא גרים בהתנחלויות ולא לומדים תורה, נותרה בתחתית סולם העדיפויות.

ממשלתו היוצאת של בנימין נתניהו קידמה את שלושת היעדים האלה בנחישות. תקציב הביטחון גדל לשיא היסטורי, ההתנחלות הואצה למרות ההתנגדות הבינלאומית, והקהילה החרדית נהנתה משפעת תקציבים ומשמירת הפטור מהגיוס. המשאבים זרמו לחיל האוויר, לפאתי ירושלים וגבעות השומרון, לחינוך התורני ולעיירות החרדיות. הציבור החילוני בערים הגדולות התקומם נגד המדיניות הזאת בקיץ 2011, ויצא בהמוניו לרחובות. אבל מנהיגי המחאה החברתית, ופטרוניתם הפוליטית שלי יחימוביץ', החמיצו את ההזדמנות לתבוע שינוי. הם נרתעו מביקורת על צד ההוצאה של התקציב הממלכתי, מחשש שיואשמו בשמאלנות וחוסר פטריוטיות. נתניהו שמר על עמדתו, והמחאה התפוגגה.

אך הסיבות למחאה לא נעלמו, והמערכת הפוליטית קלטה את המסר ותיקנה את עצמה. הממשלה נפלה בגלל התפרצות המחלוקות על סדר העדיפויות הלאומי, בתחילה בשאלת גיוס החרדים, ובהמשך סביב תקציב המדינה. בבחירות שהוקדמו, המצביעים הענישו את נתניהו ויחימוביץ', ותגמלו את יאיר לפיד, המועמד ששאל "איפה הכסף?".

עכשיו תור נתניהו להשיב. הליכוד רוצה תקציב ביטחון גדול, תחת הכותרת "עצירת האיום האיראני", ולהמשיך בהתנחלות, ככל שהסבלנות האמריקאית תאפשר. הבית היהודי שם בראש את טיפוח ההתנחלויות, ומוכן לקצץ בתמורה בביטחון ובהקצבות לחרדים. ליהדות התורה וש"ס אכפת רק מהישיבות. יש עתיד רוצה לקצץ לחרדים, עם הסיסמה "שוויון בנטל", ותתמוך בצבא גדול ובגידול מסוים בהתנחלויות. התנועה וקדימה יקבלו מה שיכריע נתניהו, ובלבד שלא יקמלו באופוזיציה. לכל היותר ישמיעו הסתייגות רפה מהאצת ההתנחלות, "בגלל המו"מ המדיני".

בהנחה שכל השותפים יתמכו בתקציב ביטחון גדול, ושגידול ההתנחלויות תלוי בברק אובמה יותר מאשר בנתניהו, הדיון הקואליציוני מתמקד עכשיו בחרדים. נתניהו צריך להחליט אם לדבוק בברית שלו עם ש"ס, ולהמשיך בחליבת "מעמד הביניים" לטובת הישיבות, או להעדיף את לפיד במשרד החוץ ולייבש את החרדים בחוץ. נטיית הלב והאינטרס הפוליטי שלו מעדיפים את ש"ס; הבידוד הבינלאומי והכעס הציבורי קוראים לו לחבור ללפיד. עוצמת הלחצים שיופעלו עליו תכתיב את בחירתו של נתניהו, ואת סדר העדיפויות הלאומי שייגזר ממנה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו