רחבת הכותל בידינו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא מזמן עצרה המשטרה כמה מ"נשות הכותל", שהתנגדו לדרישה למסור לשוטרים את הטליתות קודם לכניסתן למקום ("מחריף המאבק בנשות הכותל: מעצרים ואיסורים חדשים", מאת ניר חסון, "הארץ" 19.12.2012). למרבה הצער, מעצרן של נשים המתעטפות בטלית הוא חלק מהשגרה הישראלית ברחבת הכותל זה שנים. ואולם, עיון בחקיקה המסדירה את הנושא מעלה תובנות מעניינות על אופן פעולתה של המשטרה.

בפעילותה מסתמכת המשטרה על חוק המקומות הקדושים והתקנות הנלוות אליו, שתיקן שר הדתות. בהתייחס לכותל המערבי ולרחבתו, מגדירות התקנות שורה ארוכה של "מעשים אסורים", שהעונש בגינם חצי שנת מאסר. בין השאר, חילול שבת, תלבושת שאינה הולמת, וכן, "עריכת טקס דתי שלא על פי מנהג המקום, הפוגע ברגשות ציבור המתפללים כלפי המקום". על פי התקנות, מינה שר הדתות ממונה על הכותל ורחבתו, המוסמך לתת הוראות להבטחת אכיפתם של האיסורים. הממונה מטעם שר הדתות אף רשאי להרחיק אדם מרחבת הכותל, ועל פי התקנות, כל אדם חייב לציית לו.

ואולם, חוק המקומות הקדושים עצמו, שהתקנות הן חלק ממנו וכפופות להוראותיו, אסר לא רק על פגיעה ברגשותיהם של המאמינים כלפי המקומות הקדושים להם, אלא גם על פגיעה בחופש הגישה שלהם למקומות אלו. למעשה, נקבעה בחוק עבירה, שהעונש עליה חמש שנות מאסר, על "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם". ניסוחה של עבירה זו כללי וקשה להפעלה.

בתקנו את התקנות, בחר שר הדתות לתת פירוט והרחבה של עבירות הפגיעה ברגשות, ולהציב ממונה לאכיפתן של עבירות אלו בלבד. שר הדתות התעלם בתקנות לחלוטין מן העבירה של הגבלת חופש גישה. כך, מעולם לא תוקנו תקנות המסדירות את חופש הגישה לכותל ולמקומות הקדושים האחרים.

חוסר איזון זה מנוגד להוראותיו ולתכליתו של חוק המקומות הקדושים. קיום החוק מחייב להתקין תקנות שיאפשרו את הסדרת שני הערכים ולא רק אחד מהם. יתר על כן, יש מקום לחשד, שמא מקור ההעדפה בשיקולים זרים, פוליטיים וכוחניים, שנועדו להפגין שליטה ברחבת הכותל. שר דתות המסדיר רק תכלית אחת של החוק ומתעלם מן התכלית השנייה - של חופש הגישה לכותל - עושה מלאכתו פלסתר.

תובנה שנייה קשורה לשיקולי האכיפה נגד נשות הכותל. מעצר, אישום ומאסר הן פעולות כוחניות אלימות. הסמכות לנקוט בהן נמסרה, בנאמנות, לידי על רשויות המדינה ועליהן להשתמש בהן בזהירות מופלגת. ספק אם פעילותה של משטרת ישראל נגד נשים המבקשות להיכנס לרחבת הכותל עם טלית, או להתעטף בטלית, או לקרוא בתורה, עולה בקנה אחד עם הזהירות הרצויה ועם דרישות הדין.

לפני כשנתיים, במהלך דיון משפטי בעתירתו של פושט יד על זכותו לקבץ נדבות גם ברחבת הכותל, התברר כי לרב הכותל, הממונה על אכיפת התקנות, יש נוהל פנימי משלו. לפי אותו נוהל, אף שהקבצנות אסורה, אין מרחיקים מרחבת הכותל את מי שאינו מפריע לתפילתם של מתפללים אחרים, או בא אתם במגע. נוהל זה חייב לחול גם על נשות הכותל. יש למנוע את הרחקתן מן המקום.

כעניין שבעיקרון יש לייחד את אכיפתה של עבירת הפגיעה ברגשות רק למקרים קיצוניים, שבהם יש ודאות קרובה לסכנה ממשית. בית המשפט אינו צריך להידרש לפגיעה ברגשותיהם הסובייקטיביים של אנשים מסוימים, אלא לקבוע מבחן אובייקטיבי לפגיעה. מבחן כזה אמור להגן על זכותן של הנשים לגישה חופשית אל הכותל, גם אם היא לצנינים בעיני הממונה והשר.

הכותב הוא עורך דין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ