בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממשלה חסרת תרבות

37תגובות

הרבה תקוות, חלומות, ופנטזיות נתלים בנבחרות החדשות שנבחרו לכנסת: סיסמאות שאומרות דברים שונים לקהלים שונים – מ"שיוון בנטל”, דרך "צדק חברתי" ועד "מו"מ מדיני" – נזרקות לחלל האוויר. אבל דבר אחד עדיין לא עלה על השולחן, לא בהבטחות שלפני הבחירות ולא בהצהרות שלאחר מכן: תקציב ומצב התרבות בישראל. אחרי קדנציה לא מזהירה של השרה לימור לבנת במשרד התרבות והספורט ששיאיה הם תחרות נושאת פרסים ליצירה "ציונית", העברת תקציבים למוסדות מחוץ לקו הירוק, עזיבה דרמטית את טקס פתיחת פסטיבל קולנוע דרום רק כי הסרט הישראלי שהוקרן בו לא תאם את השקפותיה, וכמובן, ההכרזה על אישור חוק הספרים, שעד היום עדיין לא אושר.

לבנת, עם כל קשריה בצמרת מפלגת השלטון, ויכולותיה בניהול מנגנונים ניהוליים, הצליחה להגדיל את תקציב המשרד בכ-100 מיליון שקלים במהלך ארבע השנים האחרונות, אבל ישראל עדיין נמצאת בתחתית רשימת המדינות בארגון ה-OECD: כך, בישראל תקציב התרבות עומד רק על 0.17 אחוז מתקציב המדינה, כ-640 מיליון שקלים בשנת 2012, לעומת שאר המדינות שם התקציב עומד על 1-2 אחוז.

כמו בתחומים אחרים, גם בתחום התרבות, יחס המדינה הוא הפוך לזה של האזרחים: המדינה משקיעה פחות ממאה שקלים לנפש בתרבות, זאת בשעה שהישראלים רוכשים כ-5 מיליון כרטיסי תיאטרון בשנה, ועוד מאות-אלפי כרטיסים לבתי-קולנוע, למוזיאונים, ולהופעות מחול. מדינת ישראל, ובזה כבר דובר רבות, זנחה לחלוטין את תחום הספרים ובעיקר את הדאגה לרווחת הסופרים, דבר שהותיר רבים מהם רעבים ללחם, שעה שבעלי רשתות הספרים עושים על גבם רווחים נאים. גם את תחום המוסיקה הקלה, והתמיכה באמנים בז'אנרים שונים, הזניחה המדינה. בשבועות של לפני הבחירות התייחסה דווקא מפלגת הבית היהודי לתחום, אבל היתה זו שוב התייחסות שאינה יותר מקריצה אל ציבור המצביעים: ההצהרה שלהם נגעה לסוג של חלוקה אחרת בתוך תקציב התרבות, חלוקה פריפריאלית יותר: לטעמם תל אביב מקבלת חלק יחסי גדול משמגיע לה.

חוסר ההשקעה של מפלגות הימין בתרבות הישראלית הוא דבר מפתיע בכל ממשלה: נדמה כי כל ממשלות הימין פעלו ופועלות בתחום מתוך תחושת עלבון, כמי שאומרים: גם ככה היוצרים נגדנו, אז מדוע שאנחנו נהיה בעדם? נציגי הימין בשלטון פועלים מתוך חוסר ההבנה שהשפה העברית, השפה שבה כותבים סופרינו, השפה שבה משחקים על הבמות ועל המסך הגדול, שפת אבותינו שבה נכתבת השירה – חשובה הרבה יותר למען החוסן הלאומי ועתיד ילדינו, מאשר העלבון ורגשות הכעס על היוצרים השמאלנים. דווקא מי שמאמינים בלב שלם כי עם ישראל נמצא על אדמת אבותיו חייבים להשקיע כמה שיותר בכל יצירה שבבסיסה השפה העברית.

בכנסת הבאה, כך אפשר להניח על פי מספר החברים החדשים - שרבים מהם צעירים, ואנשי תקשורת - יכהנו יותר חברי כנסת שקראו ספר או שניים, או אפילו צפו ביבול הקולנוע הישראלי המשובח, מאשר בכנסות הקודמות. יתרה מזאת: בכנסת הקרובה יישבו יותר חברי כנסת שגם כתבו ספרים, פזמונים, ואף השתתפו בסרטים. בשל כך, אפשר לקוות שדווקא נבחרי מפלגת “יש עתיד”, שרובם עסקו במלה הכתובה טרם כניסתם לכנסת, ייכנסו אל חדר המו"מ הקואליציוני, ובין בליל מלים שיכללו הצהרות פומפוזיות על עתיד ילדינו, גבולות והאיום האיראני, יפתיעו את נציגי הליכוד-ביתנו, ויניחו על השולחן גם את תחום התרבות, ואף ישימו גם את זה כתנאי לכניסה לממשלה.

כשראש הסיעה, יאיר לפיד, הוא סופר, עיתונאי, תמלילן ושחקן, וכשלצדו בסיעה אנשים שתרבות הינה חלק בלתי נפרד מחייהם והקריירה שלהם, כמו עליזה לביא, רות קלדרון ועופר שלח, אפשר לקוות שההישג הראשון שלהם יהיה בהגדלה משמעותית של תקציב שאיננו סקטוריאלי, אלא דווקא מאחד.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו