בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גזענות בכיתה

14תגובות

הפרצוף הקולקטיבי שניבט אלינו מהמראה הלאומית נשרט ונחבל באחרונה כמה פעמים, והתכער. האירועים הקשורים לבית"ר ירושלים, מעשי אלימות, תג מחיר והלינץ' בירושלים שהתרחשו בשנה החולפת מביישים אותנו בעיני עצמנו ובעיני העולם. המיאוס מתופעות מחפירות של גזענות בקרב רוב שדרות הציבור (כולל אצל מרבית אוהדי בית"ר) מחייב לחשוב ברצינות על תפקידי מערכת החינוך בהקשר הזה.

נדרשת פעולה משטרתית עקבית להרתעה ולטיפול במי שיוזמים ומבצעים פשעי שנאה. התבטאויות ציבוריות חריפות נגד אירועים גזעניים חשובות לא פחות לצמצום הלגיטימציה שחשים חברי אותו "קומץ" אוהדים או ונדלים במדרחוב ובגבעות. אך בכל אלה אין די כדי לעקר את התופעה מן השורש, וחשוב מכך כדי לגרום לכך שהרוב לא יישאר דומם. הלגיטימציה לפשעי השנאה באה לא רק מחוסר אכיפה, אלא בעיקר מתחושת הפורעים שהם משקפים את רוח הזמן והמקום.

נגד תחושה זו יש לעמוד כחומה בצורה. לשם כך נדרשת פעולה חינוכית ארוכת טווח ועמוקה בקרב בני נוער ומבוגרים כאחד. ההתאחדות לכדורגל וגופי הספורט האחרים צריכים להיות השחקן המרכזי במאבק, אך מערכת החינוך, הפורמלית והבלתי פורמלית, מוכרחה לראות בכך משימה לאומית שלה.

נתונים מחקריים מהשנים האחרונות מלמדים, שהיקף הגזענות ושנאת האחר בקרב בני הנוער שלנו התרחב בצורה מבהילה. הנתונים קיבלו חיזוק בפגישותי עם מורים ומחנכים ברחבי הארץ. מורים הביעו תחושת תסכול ואף חוסר אונים לנוכח עוצמת גילויי השנאה והגזענות שבהם נתקלו בכיתות. מורות ומורים רבים אמרו, כי הפסיקו כמעט כליל לדון בכיתה בנושאים שנויים במחלוקת, במיוחד בנושא היהודי-הערבי, מפני שאינם מסוגלים להתמודד עם האמירות הקשות והסערה הרגשית הכרוכות בכך.

מדובר בתופעה מערכתית כוללת: שמעתי זאת ממורים באזור תל אביב וממורים בצפון ובדרום, ממורים לתלמידים חזקים מבחינה לימודית וסוציו-אקונומית וממורים לתלמידים חלשים מבחינות אלה. על התפשטות שנאת האחר שמעתי ממורים בחינוך הממלכתי והממלכתי-הדתי ובמגזר הערבי.

עמיתי ואני, העוסקים בחינוך אזרחי, הפקנו כמה לקחים חשובים מהעיסוק בנושא בשנים האחרונות: ראשית, ברוב המקרים הטיפול הוא מועט מדי ומאוחר מדי. מוסד חינוכי המטפל בבעיות של גזענות רק לאחר התרחשות אירועים קשים אינו יכול לתת מענה אמיתי לתופעה. שינוי בתפישות ערכיות ובהתנהגות יכול להתרחש רק בעקבות שילוב בין שלושה: הפן הקוגניטיבי - ידע על ה"אחר", היכרות עם הגזענות בהיסטוריה, השלכותיה הקשות והמאבק בה; הפן החווייתי - עיסוק ב"אחר" וביחס כלפיו, על ידי ספרות ואמנות, סרטים, ביקורים ומפגשים; הפן הרגשי - טיפול בסוגיית היחס אל ה"אחר" מתוך היבט רגשי ופסיכולוגי, הן האישי והן הקבוצתי. כל זה מחייב שינוי בפרדיגמות העבודה הרגילות בבית הספר.

שנית, מתברר כי אפילו אנשי החינוך המחויבים לנושא חוששים להיכנס לתחום הזה בשעה שאין בידיהם "מפרקי מוקשים" להתמודד עמו. לכן עצם העיסוק בגזענות דורש שבירת חומות של התנגדות וחשש בקרב אנשי חינוך, תוך כדי הכשרה והתמודדות שלהם עצמם עם התופעה.

שלישית, יש נטייה במערכת החינוך לשייך את הטיפול בגזענות לנושאים חיוביים, רכים יותר ונפיצים פחות, דוגמת חינוך לסובלנות ולכבוד האדם. בנושאים אלה המערכת מטפלת באופן נרחב זה שנים, אך אין לטעות ולחשוב שבכך טיפלנו לעומק בנגע הגזענות. כפי שידוע מהמחקר וכפי שכל מורה יודע, הלימוד על סובלנות ועל כיבוד הזולת אינו מבטיח שעמדות ותפישות גזעניות בקרב התלמידים יטופלו באופן מהותי. כיום ברור, שאין ברירה אלא להתמודד עם העניינים הקשים והכואבים בצורה ישירה ואמיצה.

רביעית, ואולי החשוב מכל: קיום של תהליכים חינוכיים מורכבים ורגישים אינו יכול להתרחש בלא רוח גבית מטעם מנהיגות מערכת החינוך. המאבק בגזענות ובשנאת האחר לא היה בשנים האחרונות בין היעדים המרכזיים של מערכת החינוך למרות מסמכים והצעות שהוגשו בנושא. יש להציב זאת כעניין מרכזי בסדר העדיפויות ולגבות את ההצהרות בתקציבים ובפעילות מערכתית.

ערכי ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית צריכים להתפרש במערכת החינוך כהזדהות, שייכות ומחויבות למדינת הלאום היהודית, לצד כבוד והעדר שנאה או סלידה כלפי מי שהוא "אחר" בתוכנו. בקדנציה המסתיימת הושם דגש על הזהות היהודית והציונית. מן הראוי שבקדנציה הקרובה יושלם המהלך בהשקעת מאמצים ומשאבים גם בחינוך ההומניסטי, השולל כל צורה וביטוי של גזענות, כדי שכולנו נוכל להביט במראה הקולקטיבית שלנו בגאווה.

הכותב היה המפקח הארצי למקצוע האזרחות ומנהל המטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך בשנים 2012-2008



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו