בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על דיגיטליות וצרות מוחין

22תגובות

משרד החינוך מתפאר בשבועות האחרונים בתוכנית להכנסת ספרים דיגיטליים לשימושה של מערכת החינוך. לא פחות מכך הוא מתפאר ב"לוחות חכמים", ב"פסים רחבים" וב"פדגוגיה חדשנית". המהלך, המוגדר "פיילוט", יטפח, כך נטען, "מיומנויות מתאימות לבוגר מערכת החינוך במאה ה-21, ובעיקר יביא לפיתוח חשיבה ביקורתית ויכולת לפתור בעיות, פיתוח לומד עצמאי, עידוד למידת חקר ולמידה שיתופית", וכן ל"העלאת המוטיווציה והעניין בלמידה, פיתוח מיומנויות נוספות של שימוש בכלי תקשוב מתקדמים וגמישות ועדכניות בהוראה ובלמידה".

סיסמאות אלה כבר נשמעו בעבר, כאשר הוכנסו המחשבים לראשונה למערכת החינוך. גם אז הפריחו מלים יפות מלאות בפתוס. היה זה במאה ה-20, וכיום המהלך "מותאם למאה ה-21", כדברי המשרד.

מי שיודע ספרים דיגיטליים מהם, מבין שהם כשלעצמם אינם הבשורה שאליה צריכה מערכת החינוך לייחל. ספרים אלו הם רק בבחינת הסבה טכנולוגית של אותם ספרי הנייר הישנים, שפעמים רבות תכניהם מוגבלים וממושטרים. אין בדיגיטליות של הספרים כל בשורה, אם תוכנם אינו מעודד דיון ערני וחקרני. ספרים שאינם מזמנים תכנים שכאלה יכולים להיות דיגיטליים ולהשתמש בשפע של כלי תקשוב נפלאים, אולם בינם לבין פיתוח יכולת חשיבה ברמה גבוהה אין דבר וחצי דבר. דיגיטליות, פס רחב ומצגות צבעוניות מרהיבות יכולים להסתיר צרות מוחין אפורה ומצומקת.

יש לציין, שבכל מקרה זה שנים לא מעטות שספרי הלימוד, גם הטובים שבהם, נדחקים לשוליים במערכת החינוך. מורים רבים טועים לצערי ורואים בעצמם את המקור המרכזי להעברת הידע, ולכן מעדיפים על פני הספרים שיטות הוראה מיושנות, שבמסגרתן הם מכתיבים את החומרים לתלמידים ישירות למחברות. וכך אנו שומעים היום קברניטי חינוך בישראל, וגם מורים, אשר טוענים כי אין כבר שימוש רב בספר הלימוד בבתי הספר. במערכות חינוך אשר כל מעייניהן נתונים ללמידה לקראת בחינות (כמו בגרות או מבחנים בינלאומיים שמי שנבחן בהם נברר בקפידה), הופך הספר לספק התשובה הנכונה לתלמידים בדרכם לשפיכת החומר במחברת הבחינה, ותו לא.

משרד החינוך מצדו מנהל מאבקים מרים נגד כותבי ספרי לימוד ונגד תכנים כאלה ואחרים, הרבה יותר משהוא מעודד את המורים עצמם או את התלמידים להשתמש באותם ספרים שהוא נלחם על התכנים שלהם. המאבק על המלה הכתובה, על האמת האחת, על השליטה בנרטיב האחד, על מנגנוני הלימוד של אותו הנרטיב ובעיקר על מנגנוני ההערכה של אותה אמת חוגג את עצמו לדעת יום יום ושעה שעה. הוא מפרנס אגף שלם במשרד החינוך, שמנהיג רגולציה נוקשה ומחמירה אשר מבקשת לסנן, לקצר, להדק, למשמע ולמשטר את הטקסט בהתאם לנרטיב השולט, ובעיקר למנוע זליגה/חשיפה של נרטיבים אחרים אל התלמיד. זו משטרה של ממש המשרתת אג'נדות כאלה ואחרות. בדרך, מאבק זה יכול גם (כפי שגילינו בשנה האחרונה) להביא לפיטוריהם של מי שאינם משרתים את האג'נדה הרצויה והנכונה.

זו גם הסיבה לכך שספר הלימוד הוא שדה מחקר חשוב להבנת היגיון פעולתה של המערכת, שלא לומר הערכים המובילים אותה ומנהיגים אותה. וזו גם הסיבה לכך שיש לעודד מחקר שכזה, כדי שנדע בדיוק מה לומדים ילדינו באותם ספרים דיגיטליים המצוידים בכלי תקשוב מתקדמים וקופצניים.

איש החינוך פרופ' צבי לם ז"ל היטיב להגדיר בעבר את מערכת החינוך כנעה בין הגיונות מתנגשים, ואולם היום ניתן לקבוע כי המערכת סבורה שאין מקום לשום התנגשות, לא של הגיונות ולא של ערכים. כל מה שמתנגש מוזז, וכל מה שמרחיב - מצומצם.

הדאגה בנוגע לתכניהם של הספרים ולמגבלות המוטלות עליהם צריכה להיות בראש מעיינינו. זאת בעיקר משום שסטודנטים להוראה, אשר מכינים את מערכי השיעור הראשונים שלהם - וכך גם מורים חדשים בתחילת דרכם - מעידים כי הם נשענים רבות על ספר הלימוד בעת הכנת שיעוריהם. למעשה, רבים מהם פשוט מבצעים פעולת רפרודוקציה: העתקה מספר הלימוד לכרטיסיות, והכתבה של החומרים ישירות למחברות התלמידים. חלק מהם אף מסכמים את ספר הלימוד לדף אשר מחולק לתלמידים (או היום מועבר ישירות למייל שלהם, במהירויות-העל הטכנולוגיות הקיימות ובכפוף להיגיון החוכמה לכאורה שבדיגיטלי באשר הוא דיגיטלי).

מכאן שהכנסתו של ספר לימוד דיגיטלי למערכת החינוך אינה בגדר בשורה גדולה. למעשה, זו בשורה קטנה מאוד. הבשורה הגדולה צריכה להיות דיון על תכניהם של ספרי הלימוד, הרלוונטיות שלהם וגבולות הגזרה שלהם. דיון כזה לא מתקיים, ועד שלא יתקיים לא נהיה "מותאמים למאה ה-21".

ד"ר קיזל הוא חבר סגל הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה וחוקר ספרי לימוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו