בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לבטל את לימודי הלשון

118תגובות

בשבוע שעבר התקיים בראשון לציון כנס ראש הממשלה לשפה העברית, "לשון ראשון", זו הפעם השישית. מן הסתם שבו ודיברו בו גם על רמת העברית המידרדרת שלנו, ובעיקר של תלמידי בית הספר, ששפתם דלה, שאוצר המלים שלהם עלוב, שכותבים בשגיעות קטיב איומות, אינם מבדילים בין זכר לנקבה ועוד ועוד. אבל מה אפשר לעשות בנדון, אם בכלל?

אז יש לי הצעה פשוטה ויעילה לשר החינוך החדש, או לשרת החינוך החדשה שאולי תתמנה בקרוב, כדי לשפר את המצב: לבטל את לימודי הלשון בבתי הספר כפי שהם נהוגים היום, כדי להציל את מה שנותר מהעברית שלנו. כן, לשבור: מוכרחים לפרק את תוכנית הלימוד הקיימת, השנואה - שהמאיסה את עצמה לגמרי על הצעירים, והיא אולי אחת הסיבות להתרחקותם מהלשון - כדי להצמיח משהו חדש ובריא.

בכל פעם שאני מציצה בספרי הלימוד או במבחני הבגרות בלשון, אני נחרדת. את מי זה מעניין, נחי ל"ו וחסרי פ"נ? למי נחוץ חוק ההברות, מה זה בכלל אוגד, ומנין צצו האזכור והאיחוי? ומעל לכל - מי בכלל זוכר את זה, מי בכלל צריך את זה אחרי המבחן?

כדי להמחיש את העניין, ניקח נושא חיוני לא פחות משפה: מזון. כדי להתמצא באוכל המקומי ולדעת איך להשתמש בו בצורה מיטבית, כדאי להכיר את מגוון חומרי הגלם המצויים סביבנו, את תכונותיהם וסגולותיהם הבריאותיות, וללמוד איך להרכיב מהם ארוחות בהתאם לצורך ולטעם. עד כאן טוב ויפה, ובעיקר שימושי ורלוונטי לחיינו. עד כמה חשוב ללמוד גם את ההרכב המולקולרי והכימי של מיני המזון, לפרק ולנתח אותם במעבדה? בשביל הרוב המוחלט של צרכני המזון זה לא רק מיותר לגמרי, אלא גם יקלקל להם את התיאבון וימאיס עליהם את העיסוק באוכל. זה יועיל רק לאחוזון הזעיר שמתכוון להעמיק בחומר לצורכי מחקר והתמחות. אותו הדבר בלשון.

איתמר בן אב"י, ביאליק ורבים מסופרינו ומשוררינו ידעו עברית על בוריה גם בלי לשנן הטיות וגזרות, חוקי תחביר, צורות ומשקלים. הם הצליחו אפילו להרכיב משפטים מורכבים, מאוחים ומחוברים, בלי לנתח את סוגם התחבירי. גם אני למדתי את העברית הטובה שלי בעיקר "דרך הרגליים", מקריאת סיפורים מנוקדים שאבי הקריא לי בקול, בעודי עוקבת בעיני אחר הכתוב. כך למדתי לקרוא, כך למדתי לנקד (הועפתי מכיתה א' כשהעזתי לתקן למורה שגיאת ניקוד), וכך הוטבעו בי חוקי הלשון וכלליה.

בספר "כמו רומן" של דניאל פנק, מורה מצליח לגרום לתלמידים לאהוב ספרות פשוט באמצעות קריאה בהמשכים של ספרים טובים בקול מול הכיתה. כך צריך ללמד עברית בבית הספר היסודי, מכיתה א': מורים בעלי דיקציה משובחת והגייה מושלמת (שחקנים וקרייני רדיו מהדור הישן, למשל) יקראו באזני התלמידים סיפורים וספרים מנוקדים בעברית טובה, ממיטב הקלאסיקה לילדים ולנוער, כשכל תלמיד יושב מול עותק משלו (רווח והצלה למו"לים!), ועוקב בעיניו אחר הסיפור. לפחות שעה אחת ביום. זה הכל. בלי בחינות ובלי שיעורי בית.

ודי בכך. כאשר ילד שומע שפה מתנגנת ומדוברת נכון, הוא מפנים אותה באופן טבעי, סופג את חוקיה, קולט את התחביר שלה ואפילו את הניקוד שלה (אם כי אין שום צורך שיידע לנקד, אלא אם ירצה לעסוק בכך בבגרותו). על הדרך הוא גם מרוויח אהבה לשפה וליופיה, לספרים ולספרות. בהמשך אפשר לעבור לז'אנרים שונים של טקסט, גם לא מנוקד ולא ספרותי, וללמוד באמצעותם הבעה, במקום באמצעות החוקים היבשים שמנתחים את המשפט לגורמים ומוציאים את החשק לחיות.

אחר כך אפשר להכיר לתלמידים את הבניינים וההטיות, ללמד אותם למצוא במשפטים את הנושא והנשוא, לגלות את השורש במלים ופעלים (אתגרים שמזכירים חידה בלשית), ואולי עוד כמה היבטים נחוצים בלשון ובהבעה. השאר יבוא מעצמו. וכך נמצאנו מרוויחים שבעתיים: התלמידים יכירו ספרות יפה, למו"לים תהיה עדנה, שחקנים וקריינים ותיקים ישלימו הכנסה, ובדרך, בלי משים, העברית שלנו תתעשר ותשתפר. וממש לא נורא בעיני אם כולם ימשיכו להגיד "עשר שקל". לעברית המדוברת חוקים משלה, וכולנו חוטאים בה, גם אני (מישהו מכם אומר "לדפוק" בפ"א דגושה?) אבל לפחות יידעו עברית יפה מהי, ואולי אפילו ישובו לאהוב אותה.

הכותבת היא עורכת ומתרגמת, ומרצה בענייני לשון
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו