בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה לא ילך בלי ציונות

18תגובות

תוצאות הבחירות חיזקו את המסר הזה: הדרך של השמאל בחזרה לשלטון חייבת לכלול התייצבות מחודשת בזירת הוויכוח על הציונות. לשם כך יש להציב תפישה ציונית ליברלית עדכנית, שתהיה אלטרנטיבה לציונות המעוותת, המסתגרת והמנותקת מהמציאות של הימין - תפישת מיעוט בתנועה הציונית לאורך מרבית ההיסטוריה. הוויכוח על פרשנות הציונות היה ויהיה בטווח הנראה לעין, הבמה המרכזית שבה תתחולל הפוליטיקה הישראלית. הוא המסגרת היסודית שעל פי מושגיה יתנהל המשחק. יהיו גם משחקי משנה המיועדים לחובבי השוליים - אבל הפרס הגדול, החלפת השלטון, יתרחש במגרש המרכזי.

אבל מה זה אומר, ציונות שמאלית במאה ה-21? זה לא אומר ייבוש ביצות, לא הקמת יישובים, לא השארת המפלגות הערביות מחוץ לקואליציה, ולאו דווקא נשיאת דגל ישראל כפק"ל לכל הפגנה. זה לא אומר התלהמות נגד מתנחלים או ערבים, כמו שהדגימה בשעתה תנועת "השמאל הלאומי", או יאיר לפיד בדבריו נגד הזועביז - מה שרק העיד על חוסר ביטחון. זה בוודאי לא אומר היגררות לאפולוגטיקה בנוסח, "אבל אנחנו כן ציונים", וירידה לרמה של ארגון "אם תרצו" ותועמלניו בעיתונות, כאילו צריך להוכיח להם משהו.

ציונות שמאלית זה להכתיב את הכללים. להגדיר בעצמנו מהי ציונות בימינו, ולשכנע את הציבור בעדיפותה של ההשקפה הזאת. השקפה אשר רואה את עתידה של מדינת ישראל כחלק מהאופק שפרש הרעיון הציוני: יצירת חברת מופת סולידרית, החיה בשלום וחותרת לנורמליות, המאפשרת קיום ריבוני לעם היהודי, ומעניקה הזדמנות לחיים טובים, צודקים והוגנים לכל אזרחי המדינה.

בלי ציונות, השמאל ייקלע למבוי סתום אידיאולוגי ופוליטי. הוא לא יוכל להסביר מדוע יש לחלק את הארץ. הוא לא יידע להשיב בשם איזו ערבות הדדית הוא דורש מישראלים מסוימים לוותר על מנעמי ההפרטה או לשלם יותר מסים למען שירותים סוציאליים, המיועדים בעיקר לישראלים אחרים. בלי מכנה משותף - שיכול להישען רק על הציונות - השמאל לא יוכל לתבוע מקבוצות שאינן נמנות עמו לקבל את הדין הדמוקרטי במקרה של פינוי יישובים או מניעת הדרה של נשים, למשל. הוא לא יוכל לצפות ממגזרים מסוימים לשאת עמו באחריות הקולקטיבית לביטחון, ולא להקניית לימודי ליבה. הציונות המשלבת באופן מודרני בין ערכים אוניוורסליים ליהודיים, היא גם הדרך היחידה לשפה פוליטית בסיסית משותפת לחילונים לדתיים.

הקושי הגדול בהשתתת חזון שמאל על אדני הציונות הוא שזו איננה מכילה את אזרחי ישראל הערבים. חלק מהעוקץ, לא כולו, יינטל בהקמת מדינה פלסטינית, שתיתן ביטוי לזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. השמאל איבד את הערבים, שהצביעו בהמוניהם ליצחק רבין בשנת 1992, ואפילו לאהוד ברק ב-1999, לא בגלל ציוניותו, אלא בשל חוסר כנותו בהבטחה לשוויון ושלום. ביד אחת הוא הבטיח פתרון לסכסוך, וביד השנייה בנה בהתנחלויות. באחת הבטיח קץ לאפליה בתוך ישראל, ובשנייה המשיך ביחס המקפח והגזעני, ששיאו באירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 ערבים.

ואף על פי כן, גם היום מראים הסקרים בעקביות, שרוב האזרחים הערבים מקבלים את ישראל כמדינה יהודית. הם מתנגדים לאופיה הציוני של המדינה, אך זאת משום שהם מזהים אופי זה עם נישולם הכלכלי, החברתי והפוליטי. שיעור ההצבעה הנמוך במגזר הערבי אינו נובע מהחרמה אידיאולוגית של המדינה, אלא בעיקר מייאוש מהאפשרות ליטול חלק שווה בחייה. לכן הערבים אינם אבודים לשמאל.

בצד העמקת המסד הציוני שלו, על השמאל לכונן ברית עם האזרחים הערבים על בסיס כנות מוחלטת ופיתוח אמיץ של מושג האזרחות המשותפת. אם יעשה זאת, בלי לוותר על הציונות, הוא יופתע לראות שיהיו לו שותפים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו