בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדם הועלם בישראל

318תגובות

תודה לטלוויזיה האוסטרלית. היא הזכירה לנו באיזו מדינה אפלולית אנחנו חיים. תודה לשלושת חברי הכנסת עוכרי ישראל, זהבה גלאון, אחמד טיבי ודב חנין. הם הצילו את כבודה. תודה למקצת אמצעי התקשורת והעמותות לזכויות האדם בישראל. הם ניסו למלא את תפקידם למרות הכל.

כל השאר צריכים עכשיו לא רק לחוש בושה עמוקה על בגידתם בתפקידם, אלא גם לתת דין וחשבון על התפקיד הנואל שהם ממלאים במשטר הישראלי. בצד ארגוני האופל ומערכת המשפט המשת"פית, עורכי העיתונים שנלהבו לחדש את ימי "ועדת העורכים" המחפירה, והעיתונים והערוצים שעד שלשום ניסו להצניע את הפרשה; כל הסוכנים, הפרקליטים, הסוהרים, הצנזורים, השוטרים והחוקרים, שידעו ושתקו.

אדם הועלם בישראל, לא הראשון וכנראה לא האחרון, אולי גם לא היחיד בשעה זו, והם שיחקו אותה ראש קטן. קטן כל כך הראש שלהם, עד שהוא מעלה שאלות גדולות מאוד.

השלטון בישראל ניסה להוריד עוד שאלטר ולהפיל עליה עוד עלטה. מי הם ועדי העובדים בחברת החשמל מול מורידי השאלטרים הללו. כשיורם אוברקוביץ' המנוח הוריד שאלטר, כולנו לפחות יוּדענו (והזדעקנו). כשתמיר פרדו עושה כן, הישראלים אפילו לא יודעים. רובם, מותר לנחש, גם לא היו מזדעקים אילו ידעו.

ככה זה כשהדת היא הביטחון, והשו-שו הוא הפולחן. ככה זה כאשר בשם אלה מותר לעשות כאן הכל; לחסל, להעלים, לענות ולעצור. אל ינסו לספר לציבור שהם מבטיחים את קיומו: גם בעשותם כן אולי, הם מקעקעים את דיוקננו. יבוא היום שבו יתברר, כמה תועלת צמחה במחשכים וכמה נזק ורקב נוראיים צמחו בה. כמה מהפעולות האפלות היו חיוניות וכמה מהן לא היו יותר מאשר הרפתקאות אינפנטיליות של חובבי הז'אנר, אלה המנהלים את המדינה, המכורים לו וחושבים שלציבור לא מגיע אפילו לדעת.

מעט ידוע על הפרשה, מעט מדי. אבל גם המעט אינו יכול להצדיק העלמה של אדם. אין דבר היכול להצדיק העלמה כזאת. נסיבות חייו ומותו של זיגייר לוטות בערפל. אולי התאבד, אולי נרצח. אולי בגד, ואולי לא. וכי איך נדע? האם נמשיך לסמוך על מה שמספרים לנו? האם יעלה על הדעת, שלא נדע?

כמותו יש בוודאי גם אחרים. וכי איך נדע כמה ומי? על מי נסמוך שידווחו לנו? מילא תוכנית תחקירים בטלוויזיה האוסטרלית. מה על ערבים ופלסטינים, שאין להם תוכנית "עובדה"? כמה מהם הועלמו ונעלמו, "התאבדו" ומתו? הרי גם בישראל, למרבה הבושה, אין באמת תוכנית תחקירים חתרנית. ויש מערכת המשפט והצנזורה, המעזות ברוב חוצפתן וסכלותן למנוע מהאזרחים מידע ששודר בטלוויזיה של אוסטרליה. מקורות זרים, אתם יודעים; מקורות זרים, אתם לא יודעים.

המחשבה שיש קומץ ישראלים שידם על השאלטר, וגם על מנעול הכלא, ורק הם מחליטים מה הציבור יידע - מצמררת. מצמררת בדיוק כמו הידיעה, שגם בישראל 2013 עוד אפשר להעלים אנשים. מרדכי קידר ואפילו מרקוס קלינגברג, חשבנו, הם נחלת העבר, נחלת הימים האפלים שלא ישובו עוד. ואז באה הפרשה הנוכחית והוכיחה, שדבר לא השתנה. ישראל כמו משטרים אפלים, ישראל כמו בשנות ה-50, כאז כן עתה. הרי גם אתמול עוד אסר השופט טל אברהם פרסום כל פרט מזהה "הנוגע לאשת המשיב ולשתי בנותיו, לרבות מקום מגוריהן". למה? גם בקשר לפרטים הללו ניאלץ להמתין לחסדי הטלוויזיה האוסטרלית.

דמו של זיגייר זועק עכשיו. אבל אין מדובר בנסיבות חייו ומותו. מדובר במשהו עמוק הרבה יותר: הפרשה הזאת היא לא (רק) הפרשה שלו. היא הפרשה של כולנו, ומחר היא תישכח.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו