בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בידוד קטלני

122תגובות

מגש האוכל הונח שלוש פעמים ביום על הרצפה ליד הדלת, העולם ניבט רק מהחלון. בטלפון מותר היה לדבר, אבל לאיש לא היה מותר לבקר, רק לנופף מהרחוב. כמה פעמים בחיי הושמתי בבידוד, בבית החולים איכילוב בתל אביב ובארסמוס ברוטרדם. את החוויה הקשה הזאת - קשה לא פחות מטיפולים רפואיים כואבים ומתישים - לא אשכח לעד. בעולם שבו ניתוק מהסלולרי לכמה שעות נחשב משבר קיומי, הבידוד הוא עונש קשה מנשוא.

הבידוד שלי היה בתנאי דה־לוקס. הוא ארך כל פעם רק כמה ימים, הקשר הטלפוני לא נותק והחדר היה חדר, לא תא מעצר. בלהט הדיון הציבורי על גורלו של בן זיגייר, כמו נשכח פרט גורלי אחד: הוא הושם בבידוד חודשים ארוכים, מיותר ונפשע. כמו נשכחה העובדה שכליאת אדם בבידוד למשך תקופה ארוכה היא עינוי בלתי נסבל שמסב נזקים נפשיים וגופניים בלתי הפיכים. את העינוי הזה, כמו את יתר העינויים, צריך להוציא אל מחוץ לחוק.

אם אמנם התאבד, מותר להניח שלהתאבדותו של זיגייר היה קשר ישיר לבידודו. זיגייר היה בבידוד אבל לא היה לבדו: כמותו יש בישראל עוד עשרות אסירים ועצירים שכלואים גם עכשיו בבידוד, בתנאים בלתי נסבלים. בכלא נווה תרצה ראיתי פעם את הצינוק: רק מעט גדול יותר מממדי גופה הזעירים של האסירה ששכבה על רצפתו, לבדה על גבה, מבטה האטום תלוי בתקרה שמעליה ובקירות שסוגרים עליה מכל צדדיה. זה היה מהקשים במראות שראיתי.

דו”ח של הסניגוריה הציבורית שפורסם בספטמבר האחרון תיאר את אחד הצינוקים כ”מחריד” וחשף כי 121 אסירים ועצירים נמצאים בהפרדה ובבידוד בישראל. מרביתם לבדם, 24 בהפרדה זוגית. 12 מהם קטינים ושלוש מהם נשים. 36 מהם נמצאים בבידוד למעלה משנתיים, כמה מהם למשך שנים ארוכות. יגאל עמיר הוחזק 17 שנים בבידוד שערורייתי, מרדכי ואנונו היה 11 שנים בבידוד מוחלט ומרקוס קלינגברג עשה חלק ניכר מ–16 שנותיו בכלא לבדו. לבד בתא ששטחו בין שלושה וחצי לתשעה וחצי מטרים רבועים, תארו לעצמכם. כמותם, כמובן, גם עשרות אסירים ביטחוניים פלסטינים, שלהם גם אין לא ביקורים ולא שיחות טלפון ובגורלם איש בישראל אינו מתעניין.

אין־ספור דו”חות ומחקרים כבר נכתבו על נזקי הבידוד. פקודות נציבות שב”ס מתירות בידוד משמעתי לשבעה ימים בלבד. ההסתדרות הרפואית קבעה שבידוד או הפרדה לזמן ממושך עלולים לגרום נזקים בלתי הפיכים. נייר עמדה מטעם עדאלה, רופאים לזכויות אדם ומרכז אל־מזאן קבע שהבידוד הוא אקט ענישתי אכזרי ובלתי אנושי, המהווה הפרה של האמנה הבינלאומית נגד עינויים והאמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות. דברים דומים קבעה גם ועדת האו”ם נגד העינויים.

מחקרים הוכיחו שהבידוד גורם הפרעות פסיכוטיות, מצבים פרנואידיים, הזיות שמיעה וראייה, חוסר התמצאות בזמן ובמרחב ומצבי בלבול חריפים. אבל לא רק הנפש נפגעת, אלא גם הגוף: נמצא שבידוד ממושך גורם הפרעות פיסיולוגיות קשות במערכת העיכול, מערכת השתן והמין, כלי הדם והלב. החוקר הראשי של האו”ם לענייני עינויים, ג’ואן מנדז, פירסם קריאה לממשלות העולם לאסור בידוד לפרק זמן שעולה על 15 ימים. אפילו ועדת משנה מטעם הסנאט בארצות הברית החלה באחרונה בחקירת חוקיות הבידוד, במעצמה שבה כ–25 אלף אסירים שרויים בו.

בקיצור, מדובר בעינוי מהסוג הנורא ביותר. תשאלו את חיילי צה”ל שחזרו מהשבי והם יספרו להם שהבידוד עלה לעתים בחומרתו על העינויים הפיסיים. בדיוק כמו שעינויי השב”כ הוכרזו באיחור משווע בלתי חוקיים, הגיעה העת להתייחס גם לעונש הזה, שלא נמצא אפילו בספר התורה, כבלתי חוקי. בגד או ריגל, רצח או אנס, לא חשוב מה היה פשעו של אדם - העונש הבלתי אנושי הזה לא יכול להמשיך להתקיים במדינה המחשיבה עצמה נאורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו