בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיגייר: מה לחקור

24תגובות

בן זיגייר מצא את הכיסוי המושלם לאיש מוסד: איש מוסד. מי יאמין שאדם המתפאר בעבודתו במוסד באמת עובד במוסד? הוא מוכרח להיות שקרן או פטפטן, לכאורה שני מאפיינים הפוסלים לעבודה במוסד. כך, בין השאר, חשב חייל משוחרר מסיירת מטכ”ל, מכר של זיגייר מתקופתו הקצרה בקיבוץ גזית. הם נתקלו זה בזה במקרה בנמל תעופה. בתשובה לשאלה על מעשיו, לא חטטנית במיוחד, התמיה זיגייר את מכרו כשהתרברב במוסדיותו. לחבר אחר סיפר שבשירותו הצבאי בלבנון “נאלץ לרצוח ילד וילדה” ובעקבות האירוע “אושפז לחודש כהלום־קרב” וחזר לאוסטרליה. הסיפור, הזוי או אמיתי, היה פוסל את זיגייר לקבלה למוסד - אילו הוכר שם.

המוסד הוא ארגון־גג של מערכים שונים, שהעובדים בהם נדרשים לתכונות שונות. לא דומה מנתח־נתונים לגנב־מידע. ההתייחסות לזיגייר כ”סוכן” מטעה: הוא ודומיו אינם סוכנים. נכון יותר לתאר אותם כעובדים מבצעיים. גם תיאורו כאסיר שגוי: במותו, בעת שעמד לדין בפני השופטים אברהם טל, זכריה כספי וליאורה ברודי, היה במעצר עד תום ההליכים ולא במאסר.

מפעילי סוכנים הם טיפוסים שהתמחותם התבייתות על חולשות אנוש וניצולן לצורך גיוס מקור לבגוד בארצו או בארגונו. הם ניחנים בעורמה, מתק־לשון ומידה של אכזריות, לדעת את מי ניתן לקנות ואיך ועל מי אפשר ללחוץ ובאיזה אופן. הבוגדנות היא מומחיותם: לפתות מקורות לבגוד, אבל לעתים גם לבגוד בבוגדים, אם כי לא בדרך שחשיפתה תרתיע בוגדים־בכוח חדשים.

בלוחמים, עובדים מבצעיים החודרים לצותת או לקטול, טבועה היכולת להיטמע בשטח ונחוצים להם עצבי־פלדה, לחמוק כחוט השערה ממצבים פתאומיים של סכנת גילוי, לכידה או מוות. גם זו חרב פיפיות. המתרגל לשקר ליריב, עלול לרמות גם את מנהליו; ומי שאילף את עצמו לפעולה קטלנית נגד אויב, מסוגל באטימות ערכית ורגשית לפנות נגד עמו ועמיתיו.

היו במוסד תקלות איתור ואבחון ‏(ויקטור אוסטרובסקי, יהודה גיל‏) גם בתקופות קודמות, אבל האלוף במילואים מאיר דגן, ראש המוסד מסתיו 2002 עד ינואר 2011, העצים אותן. הוא קיבל תקציבי־עתק, ניפח חטיבה לאוגדה, שבר מידור פנימי וקידש את המבצעיות על חשבון החשאיות. תחקיר אישיותי מעמיק היה חייב לפסול את זיגייר, אבל כשהזהות נעשית חשובה מהאיש, סף הקבלה מונמך.

איש הצבא דגן טעה בבואו ללמד את המוסד איך לעבוד. זה גוף ריכוזי, כמו־צבאי, אבל פעילותו ניזונה מתורת לחימה שנלמדה בעשרות שנות התנסות וטעייה ואינה מצליחה ברוח מפקד של דבקות במשימה, כי המשימה שמעל למשימה היא שהמשימה לא תיחשף. שנתו השמינית, 2010, היתה איומה. בהתנקשות במחמוד אל־מבחוח, שמפקד משטרת דובאי ייחס למוסד, נחשפו שיטות ועובדים באופן הרסני ומשתק. היחס לזיגייר היה שקול יותר לולא נתפש דגן לבהלה - ולולא עמד בראש השב”כ ידידו יובל דיסקין, שכוחניותו בטיפול בישראלים השתקפה גם בהתעמרות בראש המטה לביטחון לאומי עוזי ארד ‏(ובפרשות נוספות שהתפרסמו רק במרומז‏).

ברית דגן־דיסקין היתה חיובית בבלימת ההרפתקה הצבאית באיראן, אך שלילית כשדיסקין נעשה למשת”פ של דגן, בהשלטת מורא סביבו ובניצול יראת הכבוד במערכת המשפטית כלפי המוסד ירום הודו. בתום חקירת סיבות המוות של זיגייר יתנהל, ככל הנראה, רק הליך פלילי או משמעתי נגד דרג ביניים בכלא איילון, אחראי משמרת בדרגת רב־כלאי, שהתרשל בהשגחה על זיגייר בשעה הגורלית של התאבדותו. אבל בהקשר המקצועי, השערורייה הכפולה של פרשיות אל־מבחוח וזיגייר ב–2010 לא תוחקרה. החקירה אינה חייבת להיות פומבית. די בכך שינהל אותה שופט - ויש בין השופטים בעלי רקע מודיעיני - ולצדו ראש מוסד לשעבר וקצין משטרה מנוסה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו