בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפתח של אובמה

25תגובות

מדי פעם שב ראש הממשלה וקורא לפלסטינים “לחזור אל שולחן המשא ומתן ולנהלו ללא תנאים מוקדמים”. אבל כשבנימין נתניהו קורא ושום דבר לא קורה, העניין טעון בדיקה. שאלת טריוויה: מדוע הקריאה לחזור לשולחן הדיונים נשמעת דווקא במועד מסוים? האם מדובר בנאום של ראש הממשלה בפני ועידת ארגונים יהודיים / כנס של אייפא”ק / כינוס העצרת הכללית של האו”ם / לפני או אחרי בחירות בארצות הברית / לפני או אחרי בחירות בישראל? / ביקור נשיאותי בירושלים? שאלת טריוויה נוספת: לאוזני מי יועדו הדברים? ברק אובמה / אנגלה מרקל / יאיר לפיד / נפתלי בנט / ציפי לבני? כל התשובות נכונות.

לפני ימים אחדים נשמעה הקריאה פעם נוספת. הפעם היה לה צליל של טיפול עשרת אלפים: “אחד האתגרים הוא ליצור שלום מוצק עם הפלסטינים. דיברתי על זה בנאום בר־אילן ואני עדיין מאמין בדברים...” בהמשך חזר ראש הממשלה לתבנית נוף מולדתו: “המסגרת שעליה דיברתי היא מדינה מפורזת שמכירה במדינה יהודית. אנחנו צריכים לנהל משא ומתן כן, ללא תנאים מוקדמים” ‏(11.2.13, ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים‏). תודו, “שלום מוצק” הוא רכיב חדש בסד”כ שמציבה ישראל מול הפלסטינים. ניסינו ‏(שלום‏) צודק, ניסינו ‏(שלום‏) בר־קיימא. מוצק עדיף.

צחוק צחוק. הקריאה “לחזור לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים” הפכה בשנים האחרונות מריטואל שהושק בנאום בר־אילן, לרפקלס מותנה ועידה / כנס / עצרת / בחירות, שהידרדר לעווית. הגוף כבר משותק. הפה עדיין ממלמל. בארבע השנים האחרונות נכתבה כרונולוגיה של הלכות קבורה למו”מ עם הפלסטינים. ונראה שבימים אלה ממש, ימי מו”מ על הקמת הממשלה החדשה, נרשם בה פרק נוסף, אולי אחרון לדורות. זה היה צפוי, ובכל זאת מאכזב להיווכח, כי למעט מלמול רפה בעניין השלום, הנושא הבלעדי במו”מ הקואליציוני, לפחות עד כה, עוסק בשאלת השוויון בנטל, כאילו אין קשר בין מצבה המדיני־הביטחוני של ישראל לנטל שבו מדובר. כאילו אפשר לקיים לאורך זמן את המצב המועדף על נתניהו, להעביר את המזרח התיכון למצב שקט או למצב רטט, לתחזק את הסכסוך בלי לפתור אותו. עוד כמה ימים, אולי מעט יותר, כשהקוסם ישלוף נוסחה מתוקנת או יקבל נוסחה חדשה שתוצג לו, ויפיס את דעתם של רודפי הפוליטיקה החדשה, יעניקו לפיד ובנט לנתניהו מחסה ברדתו לבונקר המדיני של שב ואל תעשה. איפה תהיה אז לבני? נראה.

ישראלים לא מעטים נוטים לחשוב שהמפתח להנעת המו”מ עם הפלסטינים נמצא בידי אובמה, וכי בכהונתו השנייה, ואולי כבר בביקורו הקרוב בירושלים, יעשה בו שימוש. נדמה לי שהם טועים. מחויבותה של ארה”ב לביטחונה של ישראל לא היתה ואינה תחליף למדיניות ישראלית. אובמה, כמו נשיאים לפניו, לא התנדב ולא יתנדב לפתור בעבור ישראל בעיות שממשלתה אינה חפצה בפתרונן או מתעלמת מהן, או מציבה אותן בתחתית סדר העדיפויות. למי שמקווה לשמוע מאובמה, “המפתחות בפנים, סעו לשלום”, צפויה אכזבה. כבר מזמן היה עלינו ללמוד, שבמקום שבו לא מתכוונים לשלום ולא רוצים לעשות שלום, גם לא יהיה שלום. ואולי היה עלינו לשנן כי במקום שבו לא חושבים, גם חשיבה מחוץ לקופסה לא תועיל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו