בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביבי מלקק את האצבעות

129תגובות

ליצן החצר אמר פעם למלך, כי יש שההתנצלות גרועה מהחטא. תהה המלך: הכיצד? הסביר הליצן: נניח שאתה עולה במדרגות, ואני פוסע בשקט מאחוריך וצובט את ישבנך. אתה נפנה אלי בזעם, ואני, מרוב מבוכה, אומר: סליחה, חשבתי שזאת המלכה. המעשייה הידועה הזאת עולה בזיכרון למקרא ההודעה הרשמית של בנימין נתניהו בסוף השבוע שעבר, על החלטתו לבטל את סעיף התקציב המטיל על אוצר המדינה לממן לו רכישת גלידה בסכום של 10,000 שקל בשנה.

מתברר, שבשנה האחרונה השיגה לשכת ראש הממשלה אישור מיוחד להקצאת 10,000 שקל מתקציב האחזקה של מעונו כדי לרכוש למענו חבילות גלידה בשני טעמים - וניל-סורבה ופיסטוק. במקור לא נכללה ההוצאה הזאת בתקציב האחזקה העומד לרשות משפחת נתניהו, אך עוזריו הצליחו לעקוף את נוהלי הביורוקרטיה (העברה מסעיף תקציבי אחד לאחר, חובת מכרז) ולהשיג אישור לרכישת חבילות הגלידה האהובות עליו בגלידרייה שליד ביתו. נתניהו נהנה מהסידור המיוחד בחודשים האחרונים, עד שהעיתונות השביתה את שמחתו: כשנשאלה לשכתו לפשר העניין ותהתה מדוע על הציבור לממן את חשקיו המיוחדים של ראש הממשלה, פירסמה לשכתו הודעה, בשמו, על החלטתו לבטל את ההסכם משום ש"מדובר בהוצאה מופקעת, שלא מקובלת עליו".

וזה קצת מוזר. כיצד נהפכה ההוצאה למופקעת, הרי ראש הממשלה עצמו (או מישהו מטעמו) הוא שיזם את ההסכם עם הגלידרייה האהובה עליו, ואף נימק את ההתקשרות המיוחדת אתה בכך שרק היא "מצליחה לקלוע לטעמו של ראש הממשלה". וכיצד הגיע ראש הממשלה ב-14 בפברואר 2013 למסקנה, שההוצאה הזאת אינה מקובלת עליו, בשעה שהיא היתה לא רק מקובלת עליו אלא אף רצויה ומחויבת המציאות בחודשים שקדמו לכך?

יש עוד פסקה מאלפת בהודעת לשכתו: נאמר בה, שההתקשרות עם הגלידרייה המסוימת הזאת היא "הסכם מסגרת בלבד לאירוח במעון הרשמי של ראש ממשלת ישראל, ואין הדבר מחייב כי ייעשה בסכום שימוש בפועל". רוצה לומר, הגלידה הנחשקת הזאת לא נועדה לערוב לחכו של נתניהו דווקא, אלא לפנק את אורחיו. ואם נשאל מאין יודע הוא מי יהיו אורחיו בשנה הקרובה ומאין הוודאות שגם עליהם חביבה גלידה בטעמי וניל-סורבה ופיסטוק - לשם מה יש שב"כ ומוסד?

כמו פועלי הבניין בשיר של נעמי שמר, יש לנו עניין עם ראש ממשלה בעל דפוסי התנהגות קבועים. הוא, או סביבתו, יוצרים נסיבות שבהן הם מעמיסים על המדינה עלויות הובלה גדולות של ציודו הפרטי, מנהלים רישום מדוקדק של מתנות אישיות שקיבל בתוקף תפקידו כדי לגרוף אותן לחיקו עם סיום כהונתו, מתעמתים עם נותני שירותים אישיים על רקע כספי, מראים אדישות למפגינים קשי יום ליד מעונו, וכשנמתחת עליו ביקורת - מנסה רעייתו לחלק להם פיצות, מתמקחים על היקף התקציב שהמדינה מעמידה לרשותו לשם מימון החווילה שלו בקיסריה, מנצלים את מסעותיו לחו"ל בתפקידיו הציבוריים כדי לספק את יצרי נהנתנותו כשהם מטילים על הזולת את עלותם.

בעבור נתניהו הזירה הציבורית היא שדה ציד, שנועד לאפשר לו לשוטט בו ולהפיק ממנו את מרב התועלת האישית. וכשערוותו נחשפת, כמו בסיפור הגלידה, הוא ממציא תירוצים, מסתבך בסתירות (אם רכישת המעדן נועדה לצורכי אירוח רשמי, מדוע ביטל את ההסכם עם הגלידרייה?), ומגיב בהיסטריה (הסיגר המעשן שניסה להסתיר בכיס מקטורנו).

זה האיש. רכושו הפרטי נאמד בכ-40 מיליון שקל, אבל הוא ממשיך לנצל את אוצר המדינה כדי לספק את תיאבונו לגלידה. הוא מכהן בראשות הממשלה במשך תקופה ארוכה יותר מכל קודמיו, ובכל זאת חש מקופח, נרדף, ולהוט לחטוף לעצמו ולמשפחתו כיבודים (קריאת רחובות על שם אביו וחותנו). התנהגותו מלמדת, שעל פי תפישתו, האדם נולד לתוך מרחב עוין, שבו עליו לעמוד על המשמר כל הזמן, פן מישהו יתנכל לו ויגזול ממנו את המגיע לו. זה עולם מושגיו הפרטי של נתניהו, שאותו הוא מחיל גם על הזירה הציבורית: הוא רואה בה מרחב שנועד לפצות אותו על הקרבתו ולספק לו מותרות מפליגים.

זו תמונת מציאות של אדם צייקן, חשדן, חרד, שאין בה מקום לרוחב דעת, נדיבות ושלווה פנימית. כאשר החיים בבית מתנהלים מתוך דריכות מתמדת מפני מקפחים חורשי רע ומאמץ בלתי פוסק לזכות להכרה ולכבוד, הם מובילים בהכרח לגישה קטנונית וקרתנית, הגולשת לחלל הציבורי ומגיעה לתודעת הכלל. נתניהו אינו מושא הגאווה של אזרחי ישראל.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו