בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לכל X יש שם

31תגובות

בשנת 1994 הגיעו אלי בדרך לא דרך קטעי שמועות, על פיהן מדינת ישראל מחזיקה מספר אסירים שדבר מעצרם (ואולי גם שפיטתם, הרשעתם וגזר דינם) כלל לא נודע לציבור. לא הייתי הראשון שהסתובב עם בדלי הידיעות בדבר המאסרים האלו. יגאל סרנה מ"ידיעות אחרונות" ידע על אסיר שישב שנים בכלא ואיש - למעט רעייתו, בתו ועורך דינו - לא ידע על כך. כשקיבל האסיר את שמו בחזרה, קראו לו שוב בשם שנתנו לו הוריו: מרקוס קלינגברג. במשך שנים היה שמו הפרטי בכלא אברהם. במכבסה, באפסנאות ובמטבח לא היה שום מרקוס.

בכלים פרלמנטריים רגילים לגמרי חפרתי: שאילתות, מכתבים, טלפונים - שום דבר הרואי. באותו זמן הותר לי - תחת אזהרה כי אם לא יותר לי אפנה לבג"ץ לשם מימוש חסינותי הפרלמנטרית - לבקר את מרדכי ואנונו. די היה בביקור הקצר הראשון ההוא כדי לראות למה גורמים בידוד מוחלט והטלת עלטה על חייו של אסיר. אחרי גזר הדין של בית המשפט, הושתו על מרדכי ואנונו עונשים חדשים בגין העבירות שעליהן כבר נשפט. את העונשים האלו הטילו המלמ"ב והפרקליטות, בסיוע שירות בתי הסוהר - אבל הכל היה בגיבוי בתי משפט.

שנים אחר כך הצטרף ראש השב"כ יעקב פרי לבקשתו של ואנונו להקל את תנאי שחרורו. פרי לא ראה שום טעם בהטלת עונשים נוספים אחרי שוואנונו ריצה את עונשו. בתי המשפט נתנו גיבוי להחזקתו בבידוד, להסתרה ולהשפעה החריפה של הצעדים האלו על חוסנו הנפשי של האסיר.

השניים האלו, קלינגברג וואנונו, לא היו לבדם. בעצם, הם היו לבדם במלוא מובן המושג "לבד", אבל הם לא היו יחידים. בשנת 1994 היו בכלא עוד שלושה אסירים חסרי שם שנשפטו וריצו עונש מאסר, עוד שלושה איקסים. גם הם ספגו את עונש הבידוד הנוקשה, בנוסף לגזר הדין של בית המשפט. בתוך שיטת המשפט הישראלית כלולה סמכותם של השירותים החשאיים להטיל "עונש בונוס", אחרי שבית המשפט סיים את תפקידו. הסמכות המינהלית הזאת, של הטלת עונש משני, משבשת את כוונת בית המשפט. והכל חוקי כמובן.

אחרי מאמצים - לא יוצאי דופן במיוחד - הודתה הפרקליטות בקיומם של האסירים, בעבירות שהם עברו ובגזרי הדין שהושתו עליהם. הכל בזהירות הראויה ובאחריות ממלכתית. והארץ לא רעשה וביטחון ישראל לא ספג מהלומה. פרקליטת המדינה אז, דורית ביניש, וצוות הפרקליטות עבדו מול השירותים החשאיים והכירו אותם היטב. היו בפרקליטות משפטנים שהכירו מקרוב את מסכת השקרים והנוכלויות של אנשי השב"כ בפרשת קו 300. פרקליט המדינה המכהן חושב אחרת ונוהג אחרת בסוגיות עקרוניות של זכויות יסוד.

מיד אחרי שנחשף סיפורם של האסירים וקיבל פומביות, כתב ראש הממשלה אז, יצחק רבין, מכתב אל פרקליטת המדינה עם העתק ליו"ר ועדת החוקה. במכתב הוא התחייב לחדול מן הנוהג של הסתרה והעלמה של פרשיות מן הסוג הזה. בתוקף אחריותו, רבין התערב בפרשה, לא התעלם ולא הותיר אותה בידי השירותים החשאיים.

בקונפליקט בין חירויות יסוד לאינטרסים של השירותים החשאיים, הוא העדיף לקבל על עצמו - כממונה על השירותים - עקרונות הנוהגים במערב מאז סוף המאה ה-18. אחרי שלב החקירה והטעיית הגורם המשלח, לא ראה שר הביטחון טעם לנהוג עמם בנקמנות וגם לא לשגות באשליה שיש משהו שניתן להסתירו לאורך זמן.


הכותב היה חבר כנסת מטעם רצ ומרצ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו