טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאהוב סוס, לאכול פרה

122תגובות

בדיוק עכשיו, כשאזרחי העולם מתחלחלים מעצם האפשרות שבאירופה אכלו בשר סוסים במקום בשר בקר, יש טעם להתמקד במושג קארניזם שמתאר את המנגנון הנפתל שמאפשר לבני אדם ליהנות מאכילת חלק מבעלי החיים, ובו בזמן להתקשר נפשית לאחרים.

קארניזם הוא מערכת של אמונות וערכים המאפשרת לנו לבחור אלו בעלי חיים ראוי לאכול ואלו לא. זה מתרחש באמצעות יכולתנו לבצע ניתוק פסיכולוגי ורגשי בין הסוס והכלב שאנו אוהבים כבני משפחה, לבין הפרות והתרנגולות שאנחנו אוהבים כקציצות. השמות הם דוגמה פשוטה שממחישה את אופן פעולתו של המנגנון הקארניסטי: תרנגולים נקראים עוף, תרנגולות נקראות מטילות, פרות נקראות בקר. מפני שכאשר הופכים ישויות לאובייקטים, אפשר להתייחס לגוף שלהם בהתאם. לעומת זאת, לחיות מחמד, גם לסוסים, יש שמות פרטיים, בדרך כלל חמודים.

אלא שהסבך האתי שמעלה הקארניזם קטן ופשוט לעומת הסבך האתי שמזמנת מגמת "הבשר השמח" שתומכת בייצור הומני יותר של מוצרים מן החי. הקארניזם הישן גרס שיש בעלי חיים שנדונו לאכילה ואילו אחרים שדינם אהבה. המגמה החדשה יחסית, "הבשר השמח", לוקחת את הרעיון כמה צעדים קדימה ומתעתעת פי כמה מפני שהיא גורסת שבשרם או חלבם או ביציהם של בעלי חיים שטופלו באופן מתחשב ראויים למאכל, ופוסלת אכילה של אותם מוצרים שמקורם בבעלי חיים מאותו סוג שעברו התעללות.

גם הקארניזם וגם הבשר השמח מבטאים, במין הפוך על הפוך, את העובדה שלרוב האנשים דווקא כן אכפת מבעלי חיים והם אינם רוצים להרע להם. הבעיה היא שהם אוהבים ורגילים לאכול מוצרים מן החי, ובלתי אפשרי לאכול בעלי חיים מבלי להרע להם. לכן הפתרון, סוג של ברירת מחדל, הוא לבצע חלוקה שמאפשרת לחיך וגם לתודעה לעכל את הסתירה.

מבחינות רבות אסטרטגיית "הבשר השמח" מקצינה את הבעייתיות שמעלה האידיאולוגיה הקארניסטית ולכן מיטיבה להסביר אותה. הקארניזם התבסס בעיקרו על מנגנון הכחשה לפיו אפשר להשתעשע עם חלק מהחיות ולפנק אותן, אבל להתאכזר לאחרות ולאכול אותן. אסטרטגיית הבשר השמח שיכללה את מנגנוני ההגנה והחליפה את ההכחשה בהצדקה. ההצדקה מתוחכמת יותר; היא מושתתת על שלושה רעיונות בסיסיים שלפיהם אכילת בשר היא טבעית, נורמלית והכרחית (באנגלית זה מכונה שלושת ה-N).

שלושת ה-N מתוחכמים מפני שהם מבוססים על יסודות החשיבה הטבעונית: רווחת בעלי החיים, שלום הסביבה ובריאות האדם. אלא שצורת החשיבה הזאת מאפשרת לא רק להמשיך לאכול בשר, אלא גם להדחיק שאלות מצפוניות על אכילתו ולהיפטר באופן יעיל מרגשות אשם. כך קורה שאנחה מקרב לב על גורלם של הסוסים האומללים שבשרם ממלא לזניה קפואה, ממרקת את המצפון ובעצם מכשירה את מנת הבשר הבאה. כל זמן שהיא עשויה מעוף או מבקר ולא, חס וחלילה, מכלב חמוד או מסוס אציל.

פרשת בשר הסוסים כרוכה בזעזוע ובתגובות קצוניות בעיקר מפני שהיא מטלטלת מערכת מוסרית לקויה ממילא, שנבנתה כדי להצדיק העדפות חסרות הצדקה, והיא מספקת מבט פנורמי של העדפות שרירותיות באשר הן ושל ניצול בכל צורותיו וגווניו: יש אנשים שמתאימים לעבודות מסוימות בתנאים מסוימים בגלל צבע עורם או מוצאם או מינם, וישנם אחרים שהדעת וגם הדמיון לא מרשים להעסיקם כך.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#