בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא בגד. נבגד

98תגובות

מגן שמואל יצאו שניים. אודי אדיב ואורי אילן. אדיב חצה את הקווים ועבר לפעול בשביל סוריה. אילן נלכד בידי סוריה בשליחות ישראל. לפני שהתאבד חורר את המילים "לא בגדתי. התאבדתי". בן זיגייר אינו אודי אדיב. מבחינת כוונותיו היה קרוב יותר להיות אורי אילן. הוא חשק בתרומה לישראל ולא רצה לבגוד בשתי מולדותיו ובאביו. הוא נזרק בידי ישראל למצב שממנו משחרר רק המוות.

לפני שבוע ביצעה צפון קוריאה ניסוי גרעיני פורץ דרך. שיתוף פעולה במסלול האורניום עם איראן דורש מישראל את כל יסודות כוחה כדי להתמודד מול האיום. יסודות שלא השתנו מאז הניח אותם דוד בן גוריון: עוצמה, תמיכת מעצמות ידידות, התגייסות יהדות העולם שגם משפיעה על מדינותיהם, זיכרון השואה. פרשת זיגייר מדגישה איך ברגע קיומי ישראל אינה "רק" לא מוסרית, אלא גם רומסת ברגל גסה, יהירה וחסרת גבולות את יסודות כוחה.

יהדות אוסטרליה – ובה הפעיל המרכזי ג'פרי זיגייר – מתמצתת חלק מיסודות הכוח הישראלי. רובה הגיעה בשל השואה לחוף האוסטרלי. זיכרון זה דוחפם להתגייסות למען ישראל שמשפיעה על תמיכת אוסטרליה בישראל. מי שמרשה לעצמו בציניות לפגוע בכך – מסכן את ביטחון ישראל. כך, מ"עסק הביש" ועד פרשת פולארד, שמחיריה לביטחון ישראל עדיין משולמים.

בן זיגייר לא בגד. בן זיגייר נבגד. בין שתי מולדותיו הוא הושם במצב שבו לא יכול היה לעמוד. מי שמכיר את הפרשה יודע. מראש נחצו הגבולות בזלזול ישראלי ביהודי הגולה החלשים. על פי מקורות זרים התשוקה לשימוש בזהותו ובדרכוניו הסתירה את אי-התאמתו האישית הזועקת למשימה. הסיפור פשוט. לפי מקורות זרים ישראל התירה לעצמה לחצות שלושה גבולות, איש מוסד שמתבקש לא לוותר על אזרחותו האוסטרלית ובכך מובל למלחצי דילמת הנאמנות הכפולה; הזהות שבה מורים לו להשתמש ככיסוי היא זהותו האוסטרלית האמיתית; והחמור מכל, הוא נשלח לפעול על אדמת מולדתו.

לפי מקורות זרים, לאחר שהתבקש להחליף כמה פעמים את שמו במדינתו אירע השיבוש הסביר – זיגייר העלה את חשדנות מדינתו ונקרא לחקירה בשירותי הביטחון שלה. זיגייר לא שיתף פעולה עם אויב. לא מיוזמתו ולא מרצונו. הוא אולץ לדבר עם שירותי הביטחון של מדינתו, שאיימה לפגוע בכבוד אביו, וששילחה בו את עיתונאיה. ישראל היא ששמה אותו בדילמה הבלתי אפשרית. ואז, למרות מצוקת הדרכונים השתמשה ישראל, לפי מקורות זרים, בעשרות מהם לא נגד המטרה העיקרית האיראנית אלא מול מטרת חמאס – שספק אם שווה את סיכון הפספורטים המעופפים. רק אז נקמה אוסטרליה דרך חשיפת אזרחה.

הרגל הישראלית הגסה שחרדה למחדליה האישיים איבדה כל גבול ובמקום להשיג, לאחר חקירה קצרה, שתיקה בטוב – ממי שנשבר לאחר שהפקירה אותו לדילמה בין זהויותיו – ואם צריך גם לעלות את אביו ומשפחתו ולדאוג לה כאן, זרקה פטריוט ישראלי-אוסטרלי לבור הגרוע ממוות.

מי שגדל בכפר-יהושע נחשף לפרקטיקה הנוהגת בלולי שיבוח, לפיה פרגית הנחשדת כחולה יש להרוג מיד שלא תדביק את חברותיה. בגיל 8 לא יכולתי כאבי להורגה בידיים חשופות. לכן מצאתי פתרון "הומאני". ליד הלול היו בורות רקב עמוקים לעופות המתים. את החשודות כחולות – השלכתי חיות לבור. לבור כזה הושלך בידי ישראל הפטריוט בן זיגייר.

תא מותו של זיגייר הוכן בשביל רוצח ראש הממשלה. מדובר בהיפוכו. הרוצח הוא גדול הבוגדים בישראל. הוא לא נמעך בדילמות בין-זהותיות. הזהות המשיחית-דתית עמדה בשבילו הרבה לפני הישראלית. עליו לא הופעל הלחץ הברוטלי בתא כדי שיחשוף את זהות הרבנים שהשפיעו עליו. הוא נותר מחייך ומנצח. חף מכל לחץ חונק.

בימים הקיומיים של מלחמת העצמאות נורה מאיר טוביאנסקי. הוא נחשד בבגידה, נשפט בבזק וחוסל. אלמנתו, עליה לא נכפה האלם, נלחמה על כבודו. שנה אחרי, טיהר אותו בן גוריון וכתב לה "בעלך היה חף מפשע".

שני דברים מתחייבים מפרשת זיגייר. האחד ברור: הקמת ועדת חקירה ממלכתית-חשאית. הוועדה חייבת לבדוק את מחיצת זיגייר למותו בין זהויותיו. אך היא חייבת לעשות יותר. מתחייבת בדיקה אמיתית של השימוש הישראלי ברצונם הטוב של תומכיה היהודים, ותחימת גבולות לו.

השני צריך להתבצע השבוע. ראש הממשלה חייב לשלוח מכתב למשפחת זיגייר – השבורה עם הישברותו של בנה – "בנכם לא בגד". מובן שזו ציפייה תמימה. האיש הרי חפץ שדווקא מי שהודה ונזרק משירות המדינה יבנה לו קואליציה; שדווקא מי שנזרק מכהונת שר החוץ, וישראל מעמידה היום לדין פלילי יישמר לו תיק החוץ ויכהן כראש ועדת החוץ והביטחון; ושבתת-הוועדה החשאית שמשגיחה על המוסד יהיה עימו דווקא מי שנכלא לשנים על שוחד; ובעצמו הגיע למשרתו לאחר הסתה שלאחריה פעל הרוצח, לו הוכן התא אליו הושלך זיגייר למותו.

מובן שבנימין נתניהו אינו בן גוריון. מובן שאצלו התחלפה הדאגה לשק סוכר שלא ייגזל מהמדינה לחמיסת הררי גלידה לעצמו. ועדיין המכתב למשפחת זיגייר חייב להישלח.
נתן אלתרמן כתב על פרשת טוביאנסקי "מהו עוז מדינות? מול ריבוא כידונים לעמוד לבלי סגת בשער – אך לרעוד ולכרוע מול יד אין אונים של אשה אלמנה ונער".

המובן מאליו המוסרי הוא גם המובן מאליו הקיומי. אם לא תעשה מיד ישראל את מחוות טיהורו של בן זיגייר, ועימו משפחתו ויהדות אוסטרליה – לא רק עיניו הכחולות והמעונות ירדפו אותה כעיני פרגית שהושלכה חיה לבור. עימן ימתין לרומסי האלמנה והנער גם ריסוק יסודות ביטחונה, באופן שלא יאפשר לה עוד לעמוד מול ריבוא כידונים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו