בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הערבים הם אותם ערבים

52תגובות

תוצאות הבחירות לכנסת לא הצליחו להפתיע אותי. כאחד מאותם רבים שהחרימו את הבחירות במחאה על הפלגנות של המפלגות הערביות מצד אחד ועל הדרתן על ידי מפלגות השלטון מצד שני - לא התקשיתי לחזות את תוצאותיהן.

הימין נשאר אותו ימין, רק קיצוני ומפולג יותר, והערבים נשארו אותם ערבים, רק מפולגים ומנודים יותר, והפרדיגמה הידועה, "בלי חירות ומק"י", היא עדיין תקרת הזכוכית המונעת את שילוב המפלגות הערביות בכל הרכב קואליציוני.

אינני מאוכזב מהצהרותיו של הפוליטיקאי הטרי יאיר לפיד, שפסל למעשה יצירת גוש חוסם עם הערבים. בכך הוא אינו שונה מהשרים הוותיקים, היושבים ביציע אוהדי בית"ר, כשסביבם נישאות הקריאות "מוות לערבים". אני כן מאוכזב מחולשתן של המפלגות הערביות, שהשלימו עם כללי המשחק המגבילים שהכתיב להן הממסד הרואה בהן מיעוט חסר השפעה - השלמה שהתבטאה בשאיפה להגיע לכנסת במקום לנסות להכפיל את כוחן, ולהביא לשינוי כללי המשחק ולשבירתה של תקרת הזכוכית. אני לא מכחיש את הישגיהן של המפלגות הערביות במשך יותר מ-60 שנות מאבק - ברור לי שהן פועלות בזירה שאיננה זירתן; הביקורת שלי עליהן נובעת מהריחוק ההולך וגדל בינן לבין בוחריהן זה עשור, ומסירובן לאמץ אסטרטגיית מאבק שתתאים לשינויים השורשיים המתחוללים בזירה הפוליטית.

אני לא מאשים את הבוחר שהצביע בעבורן משיקולים של "הרע במיעוטו", אך אני בהחלט מאשים אותן על שהן רואות בכך הישג, וזאת בזמן שיותר מ-50% מבעלי זכות ההצבעה הערבים נשארו בבית. אני מאשים אותן גם על חלקן בהרס ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל ובטשטוש מעמדה של ההנהגה הערבית המקומית בזירה הפוליטית. שלא לדבר על החולשה שהפגינו כשלא הצליחו למנוע ולו חוק גזעני אחד, או לחסום את תוכנית פראוור.

בפנייתן למועצת הליגה הערבית ובקריאות שהפנו לבוחרים שעות ספורות לפני סגירת הקלפיות, הצליחו המפלגות הערביות להפחיד את הבוחר הערבי באמצעות העלאת שיח בדלני חסר תקדים, ולפיו מי שלא יצביע יביא לעליית כוחן של המפלגות הציוניות ול"רמיסת כבודה" של האוכלוסייה הערבית כולה. הן ניסו לפצות בשעתיים על חוסר יכולתן לשכנע את הבוחר במשך חודשים - באמצעות העברת מוקד ההתייחסות ממאבק על זכויות והשפעה למלחמה על כבוד.

חוסר יכולתן לפתח תרבות פוליטית חיזק את השיח הבדלני והצבוע. המציאות לא תשתנה: אותו חבר כנסת, שמו לא חשוב כרגע, ימשיך לדבר בכנסת על השואה, ויום למחרת לשבח את השאהידים ברמאללה ולהוכיח לקטארים, למצרים ולירדנים שהוא לא פחות פטריוט מהם. כך יוצרים דימויים לא מחמיאים למפלגות הערביות ולאוכלוסייה הערבית בכללותה - דימויים שתמיד שיחקו לידי הימין הישראלי.

כלום לא באמת השתנה. לא משום שאני לא הצבעתי, אלא משום שלא היתה ולו מפלגה ערבית אחת שלקחה אחריות וחשבה אחרת. הגישה הבדלנית לא תייצר פתרונות קסם, היא תגרום לכך שמעמדה של האוכלוסייה הערבית יישאר נחות עוד שנים רבות ומאבקנו האמיתי לשוויון זכויות יוחלף בשסע פנימי דתי.

על האוכלוסייה הערבית לנקוט גישה יותר ליברלית ופתוחה שתוביל לשינוי כללי המשחק. עליה לתמוך בהפרדת הדת מהמדינה, ולתבוע מממנהיגיה להתוות אסטרטגיית מאבק כוללנית שתקבע תנאי סף מינימליים ביחס למעמד האזרחים הערבים. תנאי סף אלה יהוו תעודת הכשר לכל מפלגה שתבקש את קולות הערבים, כך שהם לא ייחשבו כמובנים מאליהם על ידי צד כשלהו. אין זו גם בושה ללמוד מהקהילות היהודיות בעולם, שהצליחו להגיע לעמדות השפעה למרות היותן מיעוט.

הכותב הוא רואה חשבון וכלכלן, בעל תואר שני במדע המדינה ובמינהל עסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו