בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסיביזם שיפוטי

19תגובות

בקול ענות חלושה החליט בג"ץ בשבוע שעבר למחוק את עתירתה של ח"כ חנין זועבי, כמו גם עתירה מקבילה של ח"כ איתן כבל, נגד החלטת הכנסת ה-18 לשלול מזועבי זכויות מסוימות הנתונות לכל ח"כ, ובהן הזכות לדרכון דיפלומטי. העתירות הוגשו ב-2010, אך בג"ץ קבע שמרגע שהכנסת ה-18 סיימה את כהונתה, הן נהפכו לתיאורטיות, ואין זה מוצדק שבית המשפט "יקדיש את משאביו המוגבלים לבחינה של שאלה תיאורטית".

מה שבג"ץ לא הזכיר הוא, שהעתירה נהפכה לתיאורטית בין היתר בגללו: אף על פי שהעותרים הגישו בקשה לדיון דחוף, פסק הדין ניתן שמונה חודשים לאחר שהדיונים הסתיימו.

אמנם על כתפיו של בג"ץ מוטל עומס רב, אך אי מתן הכרעה עד לאחר הבחירות לכנסת היא שהפכה את העתירה לתיאורטית. והתוצאה: פעולה שנעשתה על ידי חברי כנסת מתוך רדיפה פוליטית של מי שדעותיה לא נשאו חן בעיניהם, נשארה תקפה עד תום כהונת הכנסת, וגם אחרי תום הכהונה לא נאמרה כל אמירה שיפוטית על אי החוקיות שלה.

אם מבחינה היסטורית התפתחו דיני החסינות מתוך הצורך להגן על חברי פרלמנט מפני רדיפה פוליטית מצד הרשות המבצעת, הרי כיום ברור שחשיבות ההגנה על חברי כנסת מפני רדיפות מבית גדולה לא פחות מהחשיבות שבהגנה עליהם מרדיפה חיצונית על ידי התביעה. אמנם בית המשפט העליון ביטל את פסילתה של זועבי מהשתתפות בבחירות, אך מחיקת העתירה נגד הצעדים שננקטו נגדה השאירה על כנה החלטה מוטה פוליטית וחסרת כל ביסוס משפטי. בית המשפט העליון החמיץ את ההזדמנות לקבוע שהחלטה כזאת פסולה מכל וכל.

החלטה זו אינה עומדת לבדה: בכמה מקרים בעת האחרונה התחמק בג"ץ מהחלטות בעתירות שהעלו שאלות מובהקות בנושאי זכויות אדם ודמוקרטיה. אם במקרה של זועבי קבע בג"ץ שכבר "מאוחר מדי" להחליט, הרי שבמקרים אחרים הוא קבע ש"מוקדם מדי" להחליט. כך היה במקרה של "חוק הנכבה", שבעניינו קבע בג"ץ לפני כשנה שהעתירה "לא בשלה" לדיון, שכן החוק טרם יושם.

שבוע לפני פסק הדין בעניין זועבי מחק בג"ץ עתירה נגד הפטור שניתן מחובת תיעוד חזותי או קולי של חקירות בעבירות ביטחון, עתירה שביקשה לחייב את השב"כ לתעד חזותית חקירות (חובה שוועדת טירקל המליצה שתאומץ). מאחר שמדובר בהוראת שעה שהוחלט להאריכה בשלוש שנים שבמהלכן תיבחן האפשרות לשנות את ההסדר שבחוק, קבע בג"ץ שטרם הגיעה העת לבחון את ההסדר.

אפשר להבין את רצונו של בג"ץ לא להכריע כשאין צורך בכך. אך בכל המקרים הללו הפסיביזם השיפוטי שגילה כשהתחמק מהכרעה לגופו של עניין, משמעותו השארת החלטות וחוקים הפוגעים בזכויות האדם ובדמוקרטיה על כנם. שלילת הזכויות של זועבי נותרה בעינה עד סיום כהונת הכנסת, חוק הנכבה, על האפקט המצנן שבו, שריר וקיים, וזכויות הנחקרים, שתיעוד חקירתם היה אמור לסייע בשמירתן, יוסיפו להיפגע במשך עוד שלוש שנים לפחות. אשר על כן צריך לקבוע בצער, שבהחלטה לא להחליט במקרים מסוג זה, בג"ץ מועל בתפקידו.

הכותב הוא חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח, שהיתה אחת העותרות בעניין זועבי ובעניין חוק הנכבה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו