בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדונים ומשרתים - הגרסה הישראלית

56תגובות

ייחודה של הסדרה הבריטית "Downton Abbey", שעונתה השלישית תשודר בקרוב בישראל, ושקנתה לה מיליוני מעריצים בעולם, אינו בעלילתה הנוגעת בקיטש הטלנובלי, או בהופעה של מגי סמית האגדית. ייחודה של הסדרה, המגוללת את קורותיהם של משפחת קרולי האריסטוקרטית וצי משרתיה בתחילת המאה, הוא בבניית עולם בעל חוקיות פנימית אדוקה ואמינה, שבו מעשי הדמויות ומערכות היחסים ביניהן, ובכללם יחסי הכוח, מתבקשים ו"טבעיים" מתוקף "המציאות" המשתקפת לצופה.

"המציאות" בסדרה מיטיבה לשקף את הד-נ-א המעמדי-מסורתי של החברה האנגלית ואת החלוקה המובחנת לקאסטות: אריסטוקרטים ובעלי הון שנפגשים בחדרי שיש ענקיים ומפוארים, לצד משרתים שאוכלים במטבחים טחובים, ומורשים להיכנס לחדרי השלטון רק כדי להביא כוס תה. ההפרדה המעמדית היא עיקרון ברזל נתון מראש, וכל המנסה לערער עליו נידון לעונש כבד.

בשבוע שבו נודע כי עלות הגלידה המיניסטריאלית בישראל מגיעה לעשרת אלפים שקלים בשנה, מספר הנהגים של ראש הממשלה מתגלה כצי בן לא פחות מ-6 ותקציב האיפור השנתי שלו משתווה לשכרו של עובד קבלן במשך שנה, Downton Abbey נראית כמו שיקוף - גם אם מוגזם - של המציאות הישראלית.

משפחת נתניהו, המתגלה כבעלת גינונים קיסריים, לא צריכה לחטוף לבדה את האש. שרה נתניהו אמרה לפני שנים אחדות בראיון לערוץ 2, אחרי עוד שערוריית נהנתנות שדבקה בה ובבעלה, כי היא לא מבינה מה רוצים מהם, שהרי כך נהוג במיליה שלה, או במלותיה: "אלה הסטנדרטים". זאת אומרים גם מנהלי הבנקים ובכירים רבים במגזר העסקי, בתגובה לטענות נגד השכר המפלצתי שלהם. כך נהוג במיליה שלהם, ממש כשם ששכר נמוך, חוסר ביטחון תעסוקתי והעדר תנאים סוציאליים - הם הנוהג הטבעי במיליה אחר.

במיליה הנמוך, שכולל את מרבית אזרחי ישראל ואת משרתי Downton Abbey, אפשר להתקדם בעזרת חריצות וכישרון, ולהפוך תמורת העלאה צנועה בשכר למי שמפקח על הצעת המיטות, למשל, ולא מציע אותן בפועל. עם זאת, בלתי אפשרי לבטל את הפער בחוויית הקיום: המשרת לעולם כלוא במעגל ההישרדות, לא משנה כמה קשה יעבוד או כמה מוכשר יהיה, תוך חרדה קיומית למזונו, למגוריו ולילדיו, בעוד שהאדון פטור מכל אלו, וטרוד בבעיות אחרות: הגרעין האיראני, תיק המניות, הלימודים בחו"ל של הילד - ובחירת הגלידה.

גלידת הפיסטוק חוללה סערה משום שהיא המשיגה את הפער הקיומי הזה. כמעט אף אחד מאזרחי ישראל, המרוויחים שכר ממוצע של 8,800 שקל ושכר חציוני נמוך מזה, לא מסוגל לתפוש את משמעותה של עלות שכר בת מיליוני שקלים, או מיליארדים הזורמים לבעלי ההון. האזרח הממוצע כן מסוגל להבין את הפער הבלתי נתפש בין חוויות חייו ההישרדותיות, לחיי רווחה מוגזמים של מעטים, באמצעות מוצר נגיש כמו גלידה.

הגלידה מסוכנת, כמו התאהבות בין משרת לאדון, כי היא תענוג חוצה מעמדות. דווקא היא, על עלותה השולית יחסית, מפליאה להראות שכמו ב-Downton Abbey כך גם בישראל הקפיטליסטית של העשורים האחרונים "אלו הסטנדרטים", זאת החלוקה וזאת ההפרדה, שמכוח עליון אנחנו פשוט צריכים לקבל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו