בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכיבוש וצלו

65תגובות

בעיניים עצומות לרווחה הולכת וקמה ממשלת אחדות של חילונים-לאומנים ודתיים-לאומנים. צפויה לנו עוד ממשלת התחמקות מן העיסוק בלב העניין. מחנה השלום מסרב להתפכח ונצמד לתודעה הכוזבת, שדבק בה והתמכר אליה מאז מלחמת ששת הימים. ההתפכחות קשה. יש כאבי גמילה, הנגאובר, נפילות. אולם למרבה המזל מחנה אינו יישוב קבע, ועל כן אפשר לנייד אותו. את הכלונסאות אפשר לתקוע במחוזות הצדק החברתי והשוויון בנטל, את היריעות אפשר להטיל על הממשל הצבאי וחוקותיו, שבצלם חוסים הפלסטינים חסרי המדינה כבר יותר מ-40 שנה.

בדומה לפלסטינים, גם העם היהודי, זה שהיה או זה שהומצא, התקיים תקופה ארוכה ללא מדינה, עד אחרי השואה. נשאלת השאלה שאנחנו אוהבים לשאול: מדוע אחרי הנכבה ב-48' או לפני הכיבוש ב-67' לא הקימו הפלסטינים מדינה? שאלה זו מעסיקה את חוקרי ההיסטוריה הפלסטינית.

אנחנו, לעומת זאת, כמו עץ בודד במדרון חשוף, נותרנו עם הווה הדורש הכרעות. וכדברי המשורר - "הולכת ונלחצת לי החוצה הכרעה, איי לאב יו טרמינל בלה מיה" - בטרמינל הבחירות העם הכריע לטובת שוויון בנטל. אלא שבמצב הנוכחי הנטל כולל את מורשת הכיבוש. והנה, בתודעת מחנה השלום, הכיבוש הוא רק אחריותם של המתנחלים, של בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, ואולי גם של הנשיא שמעון פרס - אבל לא של מחנה השלום.

לאחר עשרות שנים של הפגנות נגד הכיבוש וסרבנות לשרת בשטחים וקרוב לאפס תוצאות בשטח, הגיע הרגע להשתחרר מתודעה כוזבת זו. להטביע את ספינת התמימות. ספרי ההיסטוריה מתעדים תנועות מחאה והתנגדות שקצרו הצלחות והשיגו את היעדים הפוליטיים שהציבו לעצמן. אצלנו השיגה את היעד הפוליטי תנועת ההתנחלות. חסידי הכיבוש חוגגים הצלחה אחר הצלחה, הצלחות שרובן הגדול הושגו באמצעות שליח: יהודי דתי-לאומני, שרצח את ראש הממשלה בגלל שזה החליט לשים קץ לכיבוש. מאז הרצח נזהר מחנה השלום זהירות יתר לא לגרום ל"קרע בעם", שבעטיה שילם יצחק רבין בחייו. את התופעה הזאת ניתן להסביר גם בדרך אחרת. ייתכן שהביטוי "מחנה השלום" הוא צירוף לשוני סתמי, שאינו מייצג שום ישות ציבורית. במקרה הטוב, כמו בכל תוכנית ריאליטי, יש למדוד את ההצלחה במדד הרייטינג. כדי להעלות את הרייטינג, נחוץ לעשות דבר אחד: על מחנה השלום להיפגש סוף-סוף בכיכר תחריר משלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו