בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבוגדים נגד הגזענים

17תגובות

אנחת הרווחה של השמאל בעקבות תוצאות הבחירות נהפכה במהירות לדמוניזציה השגרתית של מי שעשויים להיות שותפיו האפשריים. שלי יחימוביץ' פינתה את מקומה ליאיר לפיד, לנוכח עלייתו המטאורית למרכז הבמה הפוליטית. תוך שבועות ספורים כבר הספיק לאסוף שורה של תארים כמו ריקני, נבוב, ביבי-לייט, גזען ואפילו ממשיך דרכו הפוליטית של לא פחות מאשר יגאל עמיר. והרשימה רק מתארכת מיום ליום.

ולא רק לפיד משמש מושא להתקפה. כל מי שהצביעו בעדו מתוארים כהמון קולקטיבי ששונא ביקורת, עושה לביתו, חי במציאות נטולת ערבים, או, בקיצור - חבורה של אגואיסטים טיפשים. השילוב הנחשף כאן - ניכור וייאוש מחד גיסא, והתנשאות מאידך - פשוט מתיש.

הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, מחבר הספר "המוח הצודק", נותן לנו כלים רבי-עוצמה לניתוח הדינמיקה הפוליטית בישראל. מסתבר שהדינמיקה הזאת אינה שונה מאוד מזו המתחוללת במדינות רבות אחרות. לטענתו, המחקר ההשוואתי בפסיכולוגיה מוסרית הוא חד-משמעי, ומצביע על דפוסים דומים בין תרבויות ומדינות. בתמצית, המחנה השמאלי מחזיק בערכים של דאגה לאחר והגינות, הוא מאוד אינדיווידואליסטי, ויש לו נטיות אוניוורסליסטיות מובהקות. הימין הדתי והלאומי דוגל אף הוא בערכים של דאגה לאחר והגינות, אך האינטואיציה המוסרית שלו כוללת גם ערכים של סמכות, נאמנות לקבוצה, וזיהוי ברור של האויב המאיים על רווחתה.

היידט ואחרים טוענים, שמקורן של האינטואיציות המוסריות שלנו הוא בראשית ההיסטוריה של המין האנושי, והן תוצר של התאמות אבולוציוניות שחיזקו את יכולת ההישרדות. הן מהוות היום חלק מהמבנה הפסיכולוגי שלנו, ותרבויות ממשיכות לעצב אותן בדרכים שונות, מדגישות חלק מהערכים ומפחיתות מחשיבותם של אחרים. זאת ועוד, מחקרים מראים, שמדובר בערכים טרום-רציונליים, כלומר אינטואיטיוויים וכמעט לא חדירים לטיעונים רציונליים שנועדו לשנותם. ויכוחים בין עמדות משפיעים רק לעתים רחוקות. אנו לרוב ממציאים הצדקות לאינטואיציות שכבר יש לנו.

כיצד מתורגמים ממצאים מחקריים אלו לפוליטיקה הישראלית? אין זה מפתיע, שהאיומים הביטחוניים מחזקים את הנאמנות הקבוצתית בקרב מי שכבר נוטה לה וגורמים לו לחשוב, במקרה הטוב, שמי שאינו מעריך נאמנות כזאת טועה, או במקרה הרע - לראות בו בוגד. אין זה מפתיע גם, שהנאמנות הקבוצתית עלולה להפוך לאדישות או לעוינות כלפי האזרחים הערבים, בייחוד כאשר הם מפגינים נאמנות קבוצתית מנוגדת. הביטול המזלזל של לפיד נגד ה"זועביז" נראה כאמירה גזענית לאנשי שמאל, אך בעבור אנשי ימין זהו סימן לנאמנות קבוצתית. נפתלי בנט הציג את הנאמנות הקבוצתית שלו במפורש בנאום הניצחון שלו: "אני לא מהאו"ם. אני לא אובייקטיבי. אני בעד העם היהודי".

האסטרטגיה של שלי יחימוביץ' וההצלחה של יאיר לפיד התבטאו בניסיון להציג פוליטיקה שפונה לקשת רחבה יותר של קהלים, תוך הדגשת הנאמנות הקבוצתית. כל אחד מהניסיונות היה לקוי בדרכו, אך שניהם ניסו לפנות אל המרכז הפוליטי המשוסע, שדוגל בערכים של דאגה לאחר והגינות, אך מחזיק גם בערכים נוספים שפחות מקובלים על השמאל המסורתי. טיעונים משמאל על הצורך בשלום, או על הרוע שבכיבוש לרוב אינם משכנעים איש. הוא הדין גם, כפי שלפיד כנראה מבין, לגבי דרישות פוליטיות שנתפשות כמתקפה על הזהות הדתית. כאשר מי שמעריכים מאוד נאמנות קבוצתית (לא פעם מתוך המעטה בחשיבות של ערכים אחרים) חשים שערכיהם אינם זוכים להערכה - שליהודה ושומרון אין שום ערך היסטורי או דתי בעיני הצד השני, שהדת מתוארת כשריד של ימי הביניים, שהאיומים על ביטחון ישראל נתפשים כמניפולציה פוליטית - שום טיעון על שלום או פלורליזם לא ישנה את דעתם.

כולנו נמשיך לחיות פה ביחד בעתיד הנראה לעין. אולי הגיע הזמן להפנים את הנחות היסוד של הדמוקרטיה, להבין שיש דרכים רבות לראות את המציאות, ושאנו זקוקים לפוליטיקה שתאפשר לנו להתחיל להקשיב אחד לשני. ההתנשאות של הימין ספגה בבחירות האחרונות מכה, בין היתר בגלל זלזול בדאגה לאחר ובתכונת ההוגנות המאפיינת ישראלים רבים כל כך. התגובה הראויה איננה להמשיך במלחמות התרבות. השינוי יוכל להתרחש רק כשנפסיק לעשות דמוניזציה של הצד השני, נתחיל להבין את הערכים והמחויבויות שלו, ואפילו נלמד להעריך אותם.

דרך האמצע או "שביל הזהב" - שבהם דגלו אריסטו וגם הרמב"ם - לא תימצא באיזשהו מרכז דלוח, כי אם בנקודת האיזון הראויה בין ערכים לגיטימיים מתחרים. היידט מראה כמה מעט אנו מבינים בתפישות עולם שונות משלנו, וכמה קשה לנו לסמן בבירור מערכות ערכיות ופוליטיות מתחרות. חלק מהקושי נובע מכך שאנו נעולים בעולם הרעיוני שלנו, וחלק אחר מכך שאנו פשוט חיים בבועות שלנו, שמאפשרות לנו להמשיך לחשוב שהאמת מצויה רק אצלנו, ושהצד השני הוא גזען ומטומטם, או, לחלופין - נאיבי ובוגד.

כדי שהשמאל יוכל לפרוץ מתוך הבועה שלו וייהפך שוב לרלוונטי, עליו להתייחס ברצינות לתפישות מוסריות מנוגדות לשלו, ולאנשים המחזיקים בהן. אמפתיה, ולא טיעונים רציונליים, היא שמאפשרת שיחה ויוצרת אפשרות לשינוי. הרעיון הדמוקרטי בנוי על ההוגנות של "האזרחים הסבירים", ולכן, במקום להשמיץ הגיעה העת לצאת מבועות הנוחות ולהתחיל להתמודד עם העולמות הערכיים של שותפינו לעתיד.

ד"ר שוורץ הוא ראש שחרית, מכון חשיבה לפוליטיקה חדשה, ומחבר הספר "in the World Living" - על תורת דרווין והשלכותיה על פילוסופיה חינוכית ופוליטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו