טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למזלו של הימין

תגובות

הטענה שמועצת זכויות האדם של האו"ם, שתתכנס מחר בז'נווה, היא ארגון עוין לישראל, עלולה להסתיר את העובדה שיש בישראל מחנות פוליטיים שהמועצה דווקא משרתת היטב. פרסומו בסוף ינואר של דו"ח מטעם המועצה על מפעל ההתנחלויות, הראה שאת היחסים בינה לבין חלקים בימין הישראלי אפשר לתאר כמעט כסימביוזה.

נניח שלמועצת זכויות האדם היו מוניטין בלתי מעורערים של גוף מקצועי, ניטרלי והוגן. נניח שישראל לא היתה המדינה היחידה בעולם שלה מוקדש סעיף קבוע בסדר היום של המועצה. נניח גם, שכל המומחים שהמועצה היתה ממנה כדי לבדוק את מצב זכויות האדם תחת שלטון ישראל היו נתפשים כמבקרים שקולים וחפים מכל חשד של הטיה מוקדמת לטובת צד זה או אחר. מועצת זכויות אדם דמיונית כזאת היתה מציבה ללא ספק אתגר גדול יותר למדיניות ישראל בשטחים. לדו"ח שלה היה סיכוי לתרום להחייאת הוויכוח הציבורי הישראלי על ההתנחלויות, שכיום נקבר תחת התקפות על השליח והצורך להפגין עמידה גאה מול עולם עוין. דו"ח שהיה נכתב על ידי מועצה כזאת היה בעל משקל ציבורי רב יותר גם בארה"ב ובאירופה, וגם בקרב חוגים שכיום נוטים להתייחס לפרסומי המועצה בספקנות. בפשטות, דו"ח כזה היה כלי ביקורת הרבה יותר אפקטיבי.

התומכים בהמשך מפעל ההתנחלויות צריכים, אם כן, לשמוח על כך שוועדת הבדיקה נשלחה על ידי מועצת זכויות האדם האמיתית. זאת שבעיני משקיפים רבים בעולם אינה ממלאת, למרות שיפור מסוים בשנים האחרונות, אחר ההנחיה שקיבלה מהעצרת הכללית של האו"ם "להבטיח אוניוורסליות, אובייקטיוויות והימנעות מבחינה סלקטיבית של סוגיות הנוגעות לזכויות אדם, ולבטל סטנדרטים כפולים ופוליטיזציה". מי שאמורים להצטער על כך שכאלה הם פני הדברים הם כל המעוניינים בחיזוק מעמדם של זכויות האדם ושל המשפט הבינלאומי בישראל ובעולם כולו. עליהם מוטלת החובה העקרונית, ויש להם אינטרס מובהק, להבטיח שהמוסדות הבינלאומיים יישמו בקפידה את העיקרון הבסיסי כל כך בכל תפישה ליברלית של חוק וצדק - שוויון בפני החוק. בלעדיו, כל מערכת השמירה על החוק מאבדת את הלגיטימציה והאפקטיביות שלה, וכך גם מי שפועל ומדבר בשמה.

הבעיה אינה מוגבלת למועצת זכויות האדם. העובדה שבעשר שנות קיומו הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) כתבי אישום רק נגד אפריקאים, והטענה הרווחת שהוא מתייצב באופן שיטתי לצד אינטרסים של המערב בסכסוכים באפריקה - פגעו קשות באמינותו ביבשת. עד כדי כך, שכתב האישום שהוצא נגד נשיא סודאן ב 2009 הפך אותו לגיבור לאומי ואזורי. גם כלפי בתי הדין המיוחדים הוותיקים יחסית לרואנדה ויוגוסלביה-לשעבר מופנית עדיין ביקורת קשה על הטיה לטובת המנצחים באותם סכסוכים, גם הם ידידי המערב.

המוסדות הבינלאומיים הללו מסמלים חזון מעורר השראה, שלפיו האנושות כולה ערבה לזכויותיהם הבסיסיות של כלל בני האדם. כדי לממש את החזון הזה, על חלקם להיות יותר הוגנים ונתונים פחות להשפעות פוליטיות. אם האחריות לשיפור תופקד אך ורק בידי מדינות, ספק רב אם הוא יתממש. הצלחתו מחייבת הירתמות פעילה של כל השותפים לחזון, בעיקר של בעלי ההשפעה שבהם, כמו מומחים למשפט בינלאומי וארגוני זכויות אדם.

מועצת זכויות האדם של האו"ם זקוקה לביקורת עניינית ונוקבת מצד גורמים המזוהים עם הערכים שהיא אמורה לייצג. אותם ערכים נפגעים כל עוד מלאכת הביקורת מושארת בידי אלה שהיו מעדיפים שהמועצה ומוסדות דומים לה לא יתקיימו כלל.

הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית של ארגון "גישה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות