בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כנסת ללא זיכרון

14תגובות

כל אדם הוא עולם ומלואו, אומרים, ובכנסת ה-19 נדמה שגם כל ח"כ הוא עולם ומלואו - שלא לומר עולם משלו. תהליכי ההפרטה וההתפרקות של החברה הישראלית לשבטים ולתתי-זהויות, יחד עם היחלשות המפלגות כמסגרות אידיאולוגיות בעלות שורשים, התגברו עוד לפני הבחירות האחרונות. בכנסת הנוכחית הם בשיאם, עד שנדמה לעתים שכל פרלמנטר נושא אג'נדה כמעט אינדיווידואלית.

ח"כ אחד שואף ללחום בטייקונים, ואחר להחליש את הוועדים; ח"כית אחת חולמת שכולנו נלמד גמרא ברוח חילונית, ואחרת - לתקן את חוקי העברית ברוח פמיניסטית; ראש מפלגה אחד נשבע בשם השוויון בנטל בעוד בעל בריתו הפוליטי חותר לסיפוח השטחים; ח"כית אחת מבקשת לייצג דור שלם של צעירים, ואחר לייצג את מעמד הביניים. הנציגים הנבחרים עמוסים בתוכניות טובות וחשובות. אך מתבונן מן החוץ יתקשה להבין: מה השאלה או השאלות הקרדינליות העומדות לפני ישראל? על מה מתנהל כאן בסופו של דבר העימות הפוליטי?

לא בטוח שנזכה לראות ויכוח ממשי, מר ויצרי בכנסת הזאת. השפות והזהויות של הח"כים כה בדולות ופרטיות, שספק אם יוכלו לייצר מריבה הגונה, ההכרחית ליכולת של ישראל ללבן בבהירות את תמונות העתיד השונות העומדות לפניה. ללפיד אין בעיה להתחבק עם בנט. לבני תשמח לשבת עם שניהם בממשלה, וסביר שגם ש"ס תצטרף. כך יוכל כל אחד לטפח את המגזר וסדר היום שלו: לדאוג גם למתנחלים, גם לחרדים, גם למעמד הביניים וגם למראית עין של תהליך שלום. למה או-או? אפשר במקביל. על כל הכאוס זה ישקיף ראש הממשלה, היחיד אולי שיש לו אג'נדה יציבה ומתמשכת – לשרוד ולהרוויח זמן – ויתמרן שכולם יהיו מרוצים, אבל לא מרוצים מדי.

בבחירות האחרונות ניסו המפלגות לברוח מההיסטוריה שלהן: העבודה טישטשה את עברה כמובילת תהליך השלום, ובבית היהודי טענו שהם מפלגת מרכז. יש עתיד - תחת הסיסמה שהקטגוריות ימין ושמאל שעד כה אירגנו את הפוליטיקה בישראל אינן רלוונטיות עוד - הכניסה 19 ח"כים טריים, שככל שהם אנשים מרשימים ורבי הישגים לא ברור אם משהו משותף בוער בעצמותיהם. בליכוד, שני הסמלים של מורשת תנועת החירות, בגין ומרידור, נדחקו החוצה. מספר שיא של חברים חדשים נכנסו לכנסת. אילו מבין האירועים שעיצבו את ישראל עיצב גם אותם? היכן נתחשלה התודעה הפוליטית שלהם? במהפך 1977? בתהליך אוסלו? ברצח רבין? במלחמות לבנון? הציבור, שהתייגע מפצעי מחלוקות העבר, רצה וקיבל כנסת ללא זיכרון, שכולה הווה.

אולי רק הערבים והחרדים עדיין זוכרים. אצל כמה מהח"כים האחרים הזיכרון הוחלף ב"נראטיב", פרספקטיבה מצומצמת ומופרטת, המתמקדת בסוגיות של זהות וכאב. רות קלדרון, המקוננת על הציונות החסרה שהוגבלה "מן התנ"ך לפלמ"ח" – טענה לא מדויקת, בלשון המעטה - היא דוגמה לכך.

יש הרבה מן החיוב בהכנסת פנים רעננות ודינמיות לפוליטיקה ובהעלאת נושאים אזרחיים שנזנחו. מעודד גם להיווכח בשיפור הייצוג של נשים ובמגוון החברתי בבית המחוקקים. חברי הכנסת ירצו להתבלט, להצליח ולהשאיר חותם. אך לא ברור מה יעשו כשייתקלו, לא מוכנים, בשאלות האמיתיות שמתוות את גורלנו - הכיבוש וההפרטה הכלכלית-החברתית - שיוטחו במוקדם או במאוחר בדלתותינו. המציאות לא תחכה להם, לא תיתן ימי חסד.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו