בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשנת 2043

6תגובות

בשבוע שעבר פורסם, כי יחידה 61398 של הצבא הסיני, הממוקמת בפרברי שנחאי, אחראית לחלק ניכר מפעולות ההאקרים בעולם. סביר להניח, שארגוני ביטחון וצבאות במדינות רבות מטפחים יחידות כאלה, שטרם התגלו. השאלה היא, לאן זה יוביל.

יבוא יום, שבו מחיר הגנת המידע יהיה כה גבוה, עד שפרטים וארגונים יוותרו ברוב המקרים על המאמץ להגן על מאגרי המידע שלהם, למעט קטעים ייחודיים וסודיים. כשנגיע לזמן ההוא, רוב המידע האלקטרוני יהיה זמין לכל אחד; אדם פרטי, חברה עסקית, או ממשלה. התהליכים האלה ייצרו חברה חדשה -חברת המידע הפתוח. העולם ייהפך לעולם ללא סודות.

אפשר לנסות לדמיין חברה שאין בה סודות. ג'ורג' אורוול תיאר אחת כזאת בספרו הקלאסי "1984", אבל המאה ה-21 מספקת טכנולוגיות רבות עוצמה, שאורוול לא היה יכול אפילו להעלות בדמיונו: המחשב המודרני ורשת האינטרנט.

אם נלביש על המושג של חיים ללא סודות את המציאות והטכנולוגיה של המאה ה-21, לא יקשה עלינו לדמיין מצבים שאורוול לא חלם עליהם. למשל, עתיד שבו מרגלים אלקטרוניים שורצים בכל מקום. לחברת המידע הפתוח, שאליה נגיע בהכרח, יש פוטנציאל להרע או להיטיב עם העולם. הרבה תלוי בשאלה, איך בני אדם פרטיים וממשלות יעצבו את התפתחותה. למעשה, חברת המידע הפתוח כבר נמצאת כאן, והיא תגרום לשינויים מרחיקי לכת בחיינו.

עוד כתבות בנושא

לאן מוביל (או מובל) העולם? הנה שני תסריטים, המתארים את מה שיתרחש בשנת 2043. אפשר לכנותם הזויים, אבל האם תיאור של האינטרנט לפני כ-30 שנה לא היה נחשב לתסריט הזוי?

התסריט הפסימי: באמצע העשור החמישי של שנות ה-2000 יתחוור לפתע, שהאגף לפיתוח אמצעי לחימה של ממשלת ארצות הברית נסגר כבר לפני שנים. וושינגטון נוכחה לדעת, כי בכל פעם שהתרחשה פריצה טכנולוגית מהפכנית, האויב העתיק אותה מיד ופיתח אמצעים נוגדים. לא היה שום טעם לנסות לאבטח את הנתונים על הפיתוחים החדשים. אמנם, האבטחה שהגנה על מחשבי האגף לפיתוח אמצעי לחימה היתה כבדה מאוד, אבל בכל זאת היה צורך להוציא מדי פעם ספציפיקציות של מרכיבים טכנולוגיים שונים בשביל חברות יצרנים וקבלני משנה, לצורך הזמנת רכיבים הנדרשים לבניית אב-טיפוס, ולא היה אפשר למנוע דליפות בכל המחשבים של אותם יצרנים וקבלני משנה.

זאת ועוד, כל החוזים וההסכמים של האגף לפיתוח אמצעי לחימה היו מאוחסנים במחשבים, כך שאפילו את הפרטים הבסיסיים של לוחות זמנים היה אפשר לשלוף מהמאגר.

כל אחת מחמש המעצמות העולמיות, בהכירן בכך שבלתי אפשרי להגן על המידע הקשור לרשת הממשלתית, כוננו ארגונים אוטונומיים, שעליהם הוטל לפתח ולייצר כלי נשק חדשים. העיקרון שעמד מאחורי הקמת כל מכון היה ניתוק המחשבים שלו מהרשת הממשלתית והגלובלית. כל מכון למחקרי הגנה מוקם באזור נידח, ומספר מצומצם של אנשים הותר להיכנס או לצאת ממנו.

התסריט האופטימי: באמצע העשור החמישי של שנות ה-2000 התברר, כי האגף לפיתוח אמצעי לחימה נסגר כבר לפני שש שנים. המעצמות המובילות בעולם הבינו, שבכל פעם שאחת מהן הגיעה לפריצת דרך טכנולוגית-צבאית, האחרת השיגה מיד את התוכניות ופיתחה אמצעי סיכול. בלי קשר לכמות הכסף שכל צד השקיע באבטחת מחשביו, המידע דלף תמיד בעת שעבר ממחשבי האגף למחקר ופיתוח אל מערכות הרכש והייצור, שמטבע הדברים מוכרחות להיות מקושרות אל רשת האינטרנט העולמית. כך לא נותרו סודות בלתי מפוענחים.

בסופו של דבר, המעצמות הרימו ידיים וחתמו על חוזה, העוצר לגמרי פיתוח של כלי נשק חדשים. הן כוננו כוח גלובלי ליישוב עימותים, שיוחד לשיכוך עימותים אזוריים. לשם כך לא היה צורך בכלי נשק בלתי קונוונציונליים מתוחכמים; הכסף לרכישת כוח-אש מיושן ואמין - והנכונות להשתמש בו - היו חשובים יותר מאשר טכנולוגיית מלחמת הכוכבים.

כל המדינות החברות בכוח הגלובלי ליישוב עימותים אזוריים הסכימו להזרים את המשאבים שהוקצו בעבר למחקר ופיתוח צבאי אל פרויקטים של שיתוף פעולה בינלאומי בחקר החלל והימים. רבים פיקפקו באפשרות לשמור על ההסכם הזה, אבל הוא נשמר בקפדנות, בעיקר מפני שלאיש לא היתה חלופה כלשהי. למעצמות-העל נדרש זמן כדי להתגבר על החשדות ההדדיים המסורתיים שלהן, אבל כיום כולם מרוצים. אפילו צפון קוריאה הפכה לדמוקרטיה.

נשמע הזוי? נתראה ב-2043.

פרופ' אחיטוב הוא נשיא מרכז אקדמי דן
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו