בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פראיירים חילוניים רהוטים

121תגובות

בשבועות האחרונים נולדה בישראל מפלגה חדשה - הבית העתידי. שילוב של יש עתיד בראשות יאיר לפיד (19 ח"כים) והבית היהודי בראשות נפתלי בנט (12). כוח פוליטי משמעותי, שלמעשה מממש במהירות רעיון שנראה מופרך במהלך מערכת הבחירות. גם לפיד עצמו חשב כך, כשנדרש בזמנו לקיומו של ציבור מצביעים שמתלבט בין שתי המפלגות. "נפתלי הוא איש מקסים", הסביר לאתר נענע-10, "בגלל שהוא מקסים, קשה להסביר לציבור כמה המפלגות שלנו שונות האחת מהשנייה. הוא עומד בראש מפלגה מאוד דתית. זו מפלגה של רבנים. זו מפלגה שמאמינה במדינת הלכה. אלה מפלגות הכי שונות מבחינת הפרופיל שלהן".

אז איך בכל זאת נוצרה הברית האמיצה הזאת, ומדוע היא מתקבלת באהדה כה גורפת? אלוף בן הדגיש כאן היבט רעיוני משותף לשתי הרשימות - השנאה המשותפת לערבים ולחרדים. יגאל סרנה הפליא להאיר את תרומת ההיבט הפרסונלי, כשתיאר את לפיד ובנט כשני זכרי אלפא, שמתחככים ומשתעשעים במזנון הכנסת (באכסניית הבית של סרנה ועד לאחרונה של לפיד, העיתון "ידיעות אחרונות" ואתר ynet, מקפידים לסקר בהתלהבות כל ביטוי של שיתוף הפעולה החדש, שכמובן מחליש את בנימין נתניהו). אבל מה שחמק עד כה מהעין הוא אופיו הרעיוני המתגבש של שיתוף הפעולה. על סמך ניסיון העבר וההווה, ניתן לנבא במדויק איך זה יעבוד, ואלו לא חדשות טובות למצביעיו של לפיד. גם לא לאתוס החילוני שהוא מתיימר לייצג.

הבית העתידי היא לכאורה מפלגת גשר. היא אמורה לייצר פשרה בין שני מחנות. אם מדובר בפשרה מוטה, ההיגיון אומר שהכף צריכה לנטות בבירור לעבר הצד שאוחז ב-19 מנדטים. אבל היסטוריית מפעלי ה"הידברות" וה"פיוס" בין הציונות הדתית לציונות החילונית היא היסטוריה חד-סטרית. הגשר הוא תמיד חד-כיווני. כשבכירי יש עתיד צועדים עליו הם מצייתים במובהק להסדרי התנועה. אין דוגמה טובה יותר מאשר נאום ההשבעה המדובר של ד"ר רות קלדרון, שקצר שבחים מכל עבר, המס לבבות ורשם כבר 190 אלף צפיות ביו-טיוב. שיר הלל נרגש, בקול רועד, לכריעת הברך הקבועה. הנה שוב העגלה הריקה, על התבטלותה ורגשי הנחיתות שלה ("התחנכתי כמו כל בני דורי בחינוך הממלכתי ברוח מהתנ"ך לפלמ"ח... כבר אז כנראה הרגשתי שמשהו חסר. דבר מה בזהות הישראלית המשוחררת והחדשה של אליק שנולד מן הים ושירי נעמי שמר היה טוב ויפה, אבל חסר").

קלדרון עלתה לדוכן עם ספר תלמוד, הקדישה את נאומה לשיעור גמרא וסיימה אותו בתפילה. יאיר לפיד הכריז לאחרונה שבחלומו, כל ילד בישראל ילמד לצד מתמטיקה גם דף גמרא. אלא שההתרפסות וההתקרבות הן תמיד במעמד צד אחד. אין ולא תהיה סימטריה. נפתלי בנט לא יקריא במשכן הכנסת את "אל תקרא לי עם" של שלום חנוך, אף לא את "מחכים למשיח". איילת שקד לא תפליא בשבחי הקוסמופוליטיות התל אביבית. אורי אריאל לא יעלה לדוכן עם ספר של מאיר שלו או לאה גולדברג. אורית סטרוק לא תצטט בחרדת קודש את שולמית אלוני. להם הרי כלום לא חסר. הפלמ"ח ממילא פורק, אליק טבע מזמן בים שממנו נולד, ואת מקומו תפסו פראיירים חילוניים רהוטים שאף פעם לא מתים, רק מתחלפים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו