בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוסד יותר שווה

79תגובות

בחודש האחרון יצא לי לבקר בשני מוסדות חשובים. האחד - מתקן של "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים", אי שם במרכז הארץ. השני מחלקה פנימית ו' בבית חולים גדול, אף הוא במרכז הארץ.

במחלקה הפנימית ביקשתי לקבל מסיכת נייר ירוקה להניח על הפנים. חיידקים מפחידים ושפעת החזירים – יש יותר מדי מכל אלו. האחות אמרה שאין מסיכות, נגמרו. חציתי את המסדרון למחלקה האונקולוגית שממול. אמרו שגם אצלם אזל. התעקשתי. חיפשו במחסן. מצאו בשבילי אחת. בדרך נס מצאו עוד אחת. נתתי אותה לאשה שבעלה שכב אף הוא במחלקה פנימית ו', והיא בילתה לצדו ימים ולילות. על המחסור בנייר טואלט ובסבון ידיים בבית החולים אני כבר לא אדבר.

ועכשיו לביקור במוסד. הוזמנתי לשם כדי להרצות. זו פעם ראשונה שאני מגיעה למקום הזה. הרבה סיפורים שמעתי עליו, סטודנטים רבים שלימדתי הם בוגרי המוסד וסוף סוף יצא לי להתרשם בעצמי. אני מניחה שאני צריכה לכתוב כאן בזהירות רבה, שחלילה לא אשחק לידיו של האויב ואפגע בביטחון המדינה. ובכן - הנוף נפלא. יש בריכת שחיה. המבנה המרכזי יפהפה. בזמן ההפסקה כיבדו אותי בעוגת גבינה ולימון. שאלתי למי יש יום הולדת. אמרו לי שזו העוגה הסטנדרטית כאן. המקום כולו משדר ניקיון ונועם. לא נעים לי לכתוב שבשירותים היה נייר טואלט מן הסוג המשובח. אינני זוכרת מתי נתקלתי בסוג הזה באיזשהו מוסד ציבורי.

בית החולים הוא מקום שכולנו נזדקק לו בשלב זה או אחר. גם "המוסד" שומר עלינו. אין ספק שאנחנו זקוקים לו, וחבים הרבה מאוד לאנשיו. אבל אני מוטרדת משאלה אחת: היש מי שדואג לחלוקה הגיונית של המשאבים? היש עין צופיה שמתבוננת במבט על ומחליטה מה ילך לסל הבריאות ומה ילך לתקציב המוסד? אני כותבת את כל זה משום שבימים האחרונים שמענו על הקיצוצים המיועדים בתקציב. הולכים לקצץ בתקציב הביטחון וככל הנראה הולכים לקצץ גם בתקציב הבריאות. כמו תמיד זה יהיה כואב, וכמו תמיד יסבירו לנו שזה הכרחי. אבל האם זה גם יהיה נכון והגיוני?

לא רק שאלת התקציב מטרידה. הכסף, לפעמים, אינו חזות הכל. אני מוטרדת מן השאלה כיצד מחולק ויחולק ההון האנושי שלנו. למול המחסור ברופאים ואחיות יודעים שירותי המודיעין שלנו לגייס לשרותיהם את טובי המוחות הצעירים. קציני מודיעין מגיעים באופן סדיר לבתי הספר התיכוניים ועושים נפשות. לא ידוע לי על רופאים שפוקדים את בתי הספר למטרה דומה. טובי המוחות הצעירים שלנו ישמרו עלינו מפני האויבים. אבל מי יגן עלינו מפני סרטן ואלצהיימר?

אין ספק שדרושים לנו לוויינים מתוחכמים כדי לעקוב אחרי האיום האיראני. אבל דרושות לנו גם מסיכות נייר ירוקות נגד השפעת. וזה הרבה הרבה יותר זול.

ד"ר גבריאלי נורי היא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת, במכללה האקדמית הדסה, ירושלים
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו