בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פליטות נפשית

69תגובות

הכותרת הראשית אתמול ב"הארץ" דיווחה כי "ישראל החזירה בחשאי לפחות אלף צפון סודנים", זאת בניגוד לחוק הבינלאומי ולאמנות עליהן חתומה מדינת ישראל האוסרות עליה לגרש מבקשי מקלט ופליטים. כן נכתב כי חלק ממבקשי המקלט הללו שהו בכלא הישראלי בעקבות התיקון לחוק ההסתננות, המאפשר לכלוא אותם למשך שנים, גם אם הם זכאים להגנת מתוקף בקשת האדם להכרה במעמד פליט. ההחזרה - כך נטען - נעשתה מרצון. זוהי מסקנה מוזרה בשל העתיד הצפוי לאותם "מוחזרים מרצון", עליו ניתן ללמוד מהודעת רשויות סודן בעבר, כי אזרחי מדינתם ששהו בישראל ייענשו בחומרה.

התייחסות מסוכנת, מרושעת ואכזרית זו מאפיינת את התנהלותה של מדינת ישראל בשנים האחרונות בכל האמור במהגרים, ובעיקר מאפריקה. ההתייחסות הזו מופיעה בכל שכבות ומנגנוני המדינה - החל משר הפנים ועד לאחרון אנשי יחידת עו"ז. משרד הפנים מאשר רק לאנשים בודדים את מעמד הפליט (כ- 0.016%), וכלל אינו בוחן את הבקשות של מרביתם, בעוד במדינות אירופה כמו סקנדינביה ובצפון אמריקה שיעור קבלת מעמד פליט בקרב אותם מבקשי מקלט מאפריקה עומד על 70-84%.

נראה שפקידי משרד הפנים יודעים דברים שפקידים בכל מדינות המערב לא יודעים - איך לאתר שקרנים. חוסר האמון והאטימות של פקידי משרד הפנים - לעיתים מול מקרים של אנשים ששרדו רצח-עם (דרפור) ועינויים (בסיני), ושנושאים צלקות גופניות ונפשיות - הוא מזעזע וראוי להוקעה. יחידת עו"ז נוהגת לפרוץ בשעות הלילה לדירות אנשים, שאינם מוגדרים כפושעים פליליים, תוך הטלת אימה. מדינת ישראל החליטה לכלוא את כלל המהגרים במתקני כליאה עצומים, שאמורים בעתיד להכיל עשרות אלפי אנשים, בהיקפים שאינם מוכרים בכל העולם המערבי. ספק אם במצב זה, אפשר בכלל לדון ב-"החזרה מרצון" של אנשים.

התוצאה בשטח היא שהמהגרים ומבקשי המקלט חוששים לחייהם וסובלים מרה-אקטיבציה של אירועים טראומתיים שעברו. מחקרים בכל העולם וגם ממצאים של המרפאה הפתוחה שמפעילה בהתנדבות עמותת רופאים לזכויות אדם נמצא, כי מהגרים- מבקשי מקלט, מהגרי עבודה, קורבנות סחר ועוד - כולם נמצאים בסיכון למצוקה רגשית והפרעות פסיכיאטריות, ביניהן דיכאון, חרדה והפרעה פוסט-טראומתית.

בראיונות שנערכו בארגון רופאים לזכויות אדם עם כ-1,300 מבקשי מקלט נמצא כי חלק ניכר מאלו שעברו במדבר סיני נחשפו לתלאות ועינויים. אנשים הנמצאים בטיפול במרפאה הפתוחה מדווחים על חרדה יומיומית, חשש להסתובב ברחובות ומחשבות אובדניות. מטופלים בהם טיפלתי, שהגיעו כפליטים מחוף השנהב, אובחנו על ידי כסובלים מסכיזופרניה, ולא הוחזרו בשל מצבם הרפואי.

בעקבות יחס יחידת עו"ז הם חווים החמרה פסיכוטית במצבם, ומחשבות רדיפה, חלקם על רקע המציאות בה הם חיים וחלקם על רקע מחלתם. הם לא יודעים לזייף סימפטומים כפי שהם כתובים במדריכים הקליניים לאיבחון המקובלים באירופה ובארה"ב - כך שהסבירות להתחזות היא אפסית. במצב זה, דיבורים על החזרה מרצון הם ציניים ומכעיסים.

אפשר לקרוא לקבוצת האנשים מאפריקה המגיעים למדינת ישראל בשמות שונים: מסתננים, מהגרים, זרים, מבקשי מקלט. אך בראש ובראשונה הם בני אדם, והיחס אליהם צריך להיות אנושי. אנו הישראלים מעדיפים לא לדעת מה באמת קורה באזורים שונים בעולם כמו סודן, דרפור ואריתריאה. המצב במדינות אלו מפורסם בכלי התקשורת ובדו"חות של ארגונים בינלאומיים. הגדר שנבנתה בגבול עם מצרים אמנם מונעת מאנשים לעבור לתחום ישראל, אך היא אינה מונעת מאיתנו, אזרחי ישראל, לכבד בני אדם ולהכיר בסבלם.

יש שיגידו שהספינה שלנו מלאה ואין לנו אפשרות (כלכלית ואחרת) להכניס עוד אנשים. יש שיגידו שהם מתחזים. לדעתי יש פתרונות אחרים שאפשר להציע, אנושיים יותר מהתייחסות זו. בעמותת רופאים לזכויות אדם הצענו להעניק לאנשים אלה מעמד של "תושבות חברתית" שמאפשר גישה לשירותים אזרחים מבלי לקבל מעמד אזרחי. יש אפשרות לפנות לאו"ם ביחס למשבר ההגירה; אפשר לשקול מחדש את מדיניות הענקת רישיונות העבודה ויבוא מהגרי עבודה ועוד ועוד. אך הפתרונות המעשיים והזמינים לא משנים כל עוד אין מי שקשוב להם. האחריות ליחס זה לזרים שבתוכנו זו היא בראש ובראשונה של ראש הממשלה, שר הפנים, שר הבריאות, שר הרווחה ושאר שרי הממשלה, אך גם על כל אחד ואחת מאתנו.

כעת, האתוס של ישראל, מדינה שנבנתה בידי פליטים ומהגרים, מתמוסס אל מול עינינו. ימי הזכרון, נזכור ולא נשכח - הכל מתגלה כהבל הבלים. אמנם הם אינם יהודים, אך הם בני אדם, והם כאן ופונים אלינו לעזרה. מבקשי המקלט מעמידים את ישראל במבחן אנושי ראשון במעלה. במבחן זה, ישראל, נכשלת מדי יום.

ד"ר עידו לוריא הוא פסיכיאטר, המתנדב בעמותת "רופאים לזכויות אדם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו