טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

800 אלף

161תגובות


שמונה מאות אלף. זה הנתון המבהיל שנקב השבוע "ניו יורק טיימס" - מספר התושבים הפלסטינים שנעצרו ונאסרו בכלא הישראלי מאז תחילת הכיבוש. כמיליון איש. ייתכן שהנתון הזה מופרז, יש המונים "רק" 600 אלף, באין נתון בדוק. אבל התמונה בכללה ברורה ומצמררת: כשאומרים שישראל כולאת את העם הפלסטיני, הכוונה היא גם לכליאה הזאת, הפיסית, הממשית, הדחוסה והמענה בבית הסוהר. לא רק המחסומים, הגדר והסורגים הנפשיים, אלא גם אלה הממשיים.



 מאות אלפי פלסטינים החיים תחת הכיבוש חוו את החוויה, ולו פעם אחת בחייהם. בקרב כארבעה מיליון תושבי הגדה והרצועה כיום יש מאות אלפים בני אדם מצולקים גופנית ופגועים נפשית, נושאים אתם את זיכרון מעצרם. אתם מיליוני בני משפחותיהם. כ-4,500 איש אסורים היום. 203 מתו בכלאם. אין כמעט בית בשטחים שבו לא נעצר מישהו, אין משפחה בלי אסיר, או כזה שהשתחרר.



 זה יכול להיות מאסר בן עשרות שנים – יש עדיין 123 אסירים מלפני תקופת אוסלו – וזה יכול להיות מעצר בן כמה ימים. זה מתחיל בדרך כלל בפלישה ברוטלית לבית, כמעט תמיד באישון ליל, לנוכח האשה, ההורים והילדים הלומי השינה והחרדים לגורל יקירם המושפל, ונמשך בחקירת שב"כ, קשה ומטלטלת. אחר כך באים הימים, החודשים והשנים, בתנאים הקשים, בלי שיחות טלפון, לפעמים גם בלי ביקורים במשך שנים. זו תמיד חוויה מזעזעת ומשפילה לאסירים ולבני משפחותיהם.



 היו שנים, שבהן גם עינויים מחרידים היו חלק מתפריט הזוועה שישראל הגישה לעם הפלסטיני. אלה הסתיימו ברובם עם פסיקת בג"ץ ב–1999, אבל גם כיום מדובר בשיטות מעצר, חקירה וכליאה קשות מנשוא. חלק מהאסירים הפלסטינים נעצרו בגלל פעילות טרור רצחנית, אבל רבים אחרים שהו ושוהים בעוון פעילות פוליטית. רבים הושלכו לכלא בלא משפט, לפעמים לשנים.



 מערכת המשפט הצבאית שחרצה את גורלם של מאות אלפי בני אדם אינה ראויה להיקרא מערכת משפט. כל ביקור חטוף בבית הדין הצבאי וכל פרוטוקול מוכיח זאת כאלף עדים. דיונים קצרים, לפעמים בלא תרגום נאות; ראיות שאינן ראיות, עדויות מפלילות של משת"פים ומדובבים מפוקפקים, שופטים שחלקם אינם משפטנים, חקירות אכזריות המולידות הודאות שווא, חסיונות שאינם מאפשרים הגנה ראויה, וענישה דראקונית. הכל יש שם, בין ג'למה לכלא עציון, חוץ מצדק. המספר המבעית של האסירים מוכיח זאת. הרי אין אדם סביר החושב ברצינות, שעם שלם ראוי להישלח לכלא. זילות חיי הפלסטינים בעיני הישראלים כוללת גם את זילות חירותם.



 החברה הישראלית לא הבינה מעולם את עומק המשמעות הרגשית של סוגיית האסירים בחברה הפלסטינית; היא אפילו לא ניסתה לעשות כן. אם יש עוד בישראל מי שמבינים את מצוקת המחסומים ופרעות המתנחלים, הרי האסירים מעולם לא זכו כאן להתעניינות, ודאי לא לסולידריות. זה מפתיע דווקא מצד חברה, שסערה כל כך והזדהתה עם גורל של עציר אחד, גלעד שליט, והיא אפילו אינה מתחילה להבין את עומק המצוקה הפלסטינית בגלל רבבות בניה הנמצאים בכלא.



 הדה־הומניזציה עובדת גם כאן: דין אם ישראלית החרדה לשלום בנה אינו כדין אם פלסטינית, החרדה לא פחות. אבל למה להתפלא: אם ילד הרוג לשווא בידי צלף אינו זוכה כאן להתעניינות, למה נתעניין באסיר. די לישראלים בכתבות התעמולה המציגות מדי פעם "חאפלה" של אסירים, המעוררות מיד שערורייה על "הילטון" בכלא. די שאומרים להם שכולם "רוצחים מתועבים", כל מאות האלפים הללו, כדי לא להטריד את המצפון. אולי לפחות הנתון המדהים הזה, 800 אלף, יעורר מישהו למחשבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#