בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מפחד מרות קלדרון

48תגובות

ביום העצמאות 1997 נאם חוקר הקבלה, פרופ' יוסף דן, בשם זוכי פרס ישראל לאותה שנה. חתן הפרס במחשבת ישראל תיאר בכאב את הוויתור החילוני על לימודי היהדות, זאת מול הרנסנס בחקר היהדות ובלימודי היהדות המתרחש במאות אוניברסיטאות בעולם. את התופעה תלה דן בכניעת החילונים לחרדים בכל הנוגע לזהותם שלהם. "כל דבר הקשור ביהדות מזוהה היום עם החרדיות... אנו החילונים נותנים לכך לגיטימציה", קבל דן והוסיף: "אנחנו נותנים את תעודת הזהות העצמית שלנו בידי יריבים שדרכם אינה נראית לנו ואנחנו חושבים שנוכל לבוא בידיים ריקות אל העולם המערבי. זה לא קורה".

16 שנה אחרי, ח"כ רות קלדרון ממפלגת “יש עתיד” נושאת נאום בכנסת ומכריזה: "אף אחד לא לקח מאתנו את התלמוד ואת הספרות הרבנית. במו ידינו מסרנו אותם בימים שבהם היה נראה כי יש משימה דחופה וחשובה יותר - לבנות מדינה, להקים צבא, חקלאות, תעשייה ועוד. עכשיו הגיע הזמן לחזור ולנכס לעצמנו מה ששלנו". אחר כך קראה־לימדה מדרש אגדה, ומוסר השכל אקטואלי בצדו.

היו שציפו כי מלותיה של חברת הכנסת יקפיצו את החרדים, אבל למעט שני מאמרי דעה חסרי משקל ציבורי בעולם החרדי, זה לא קרה. הח"כים החרדים שנכחו במליאה בזמן נאומה נשארו לשבת, ולאחר מכן היו גם רבנים כמו הרב ישראל מאיר לאו ששיבחו את קלדרון. בפועל, המתקפה על קלדרון מגיעה מחלקים בשמאל החילוני. היא פרוטסטנטית, כותבים עליה, היא מטיפה, כורעת ברך, פראיירית, משתפת פעולה עם מיתוס העגלה הריקה, ואיך זה, איך זה שהיא מעיזה לא לדבר על הכיבוש?

ברחוב הישראלי יש אמירה מוכרת ושחוקה - "הדתיים השניאו את הדת" - שבאה כצידוק אישי או קולקטיווי למחיקת קבצים שלמים של תרבות. היום, 16 שנה אחרי נאום דן, כשהתרבות העברית פורחת ויודעת לגעת בתכנים "יהודיים" גם בלי לחזור בתשובה, כאשר בתי המדרש הפלורליסטיים מלאים (אך סובלים מנחיתות תקציבית), מפתיע לגלות כי יש מי שמפרשים את הקריאה במקורות יהודיים כיריקה בפני הישראליות, פגיעה ברגשותיה של תל אביב הקוסמופוליטית.

האם זה הפחד? קהות חושים עד כדי חוסר יכולת להבחין בין שימוש בשפה דתית, שחותר תחת האלמנטים השמרניים, ובין מזימות להנהיג פה מדינת הלכה? האם לפנינו כוהני דת חילוניים שדואגים להגדיר מיהו חילוני, ולטהר את החילוניות מאלמנטים דתיים? בסיום נאומו ב–1997, דן הציע לשר החינוך לעטר בפרס ישראל את מי שיפתור את השאלה "מדוע החילונים בישראל הולכים בדרך מוזרה זו".

אין חובה להתפעם מהארמית של קלדרון ואין להתעלם מהצד האפולוגטי של נאומה. לא כולם חייבים לאהוב את אסכולת ארון הספרים היהודי, אבל דומה שמבקריה החילוניים של קלדרון מחמיצים לחלוטין את ההקשר הפוליטי האמיתי שבו הושמע הנאום.

נאום קלדרון נוגן כמעט 200 אלף פעם ביוטיוב (בגרסאות העברית והאנגלית) משום שהוא היה משב רוח רענן לא על פניהם של כורעי הברך, אלא להיפך: על פני מי שמבקשים לשמוע קול חד וברור נגד הקנאות והשוביניזם ועליונות השמרנים ונשיאת שם היהדות לשווא; שתו אותה בצמא דתיים וחילונים שדוגלים בהגבלת כוחה של הדת על המדינה, ואוספים יום־יום עדויות שמלחמת התרבות כבר הוכרעה, בתקציבים, בחקיקה, במינויים.

לעניין הזה, מתברר, שותפים לא רק אנשי יש עתיד אלא גם רבים ממצביעי הבית היהודי שאולי מתפתים לתמוך ברעיון העוועים של סיפוח שטחים, אך מאסו בכיבוש החרד"לים את בתי הספר של ילדיהם (הנה הסבר אפשרי נוסף לברית לפיד־בנט). העניין הזה לא זר גם למפלגות העבודה, הליכוד, מרצ וקדימה, שבכל אחת מהן התמודדו בפריימריס או בבחירות עצמן, מועמדים המזוהים עם ארגוני ההתחדשות היהודית, אבל רובם נותרו בחוץ, כמו הרב הרפורמי גלעד קריב ממפלגת העבודה. קלדרון נכנסה לכנסת ונטל ההוכחה מוטל כרגע על כתפיה יחד עם עוד נציגים ממפלגות שונות ששותפים לעמדותיה. עליהם לתרגם את הצהרת ההון התרבותי שלהם למעשים פוליטיים ולחקיקה.

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו