בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום אדמה מוצדק

35תגובות

בעיצומו של חג הפסח אותו חוגגים האזרחים היהודים, יחול מחר יום האדמה, שבו מציינים האזרחים הערבים את מותם של שישה מפגינים ערבים שמחו ב- 1976 נגד הפקעת הקרקעות בגליל, כמו גם את האפליה וחוסר השוויון שהם חווים, לטענתם, מצד המדינה.
קרוב ל-40 שנים אחרי אירועי יום האדמה, בחינה של מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים מעלה תמונה מורכבת. לצד אפליה ממושכת ושיטתית קיימת גם מגמה חיובית הכוללת מאמץ ממשלתי לסגור פערים בתחומים מסוימים. מאמץ שהיתרגם לתוכניות ממשלתיות שהובילו לשיפור מסוים במצבם של האזרחים הערבים. קצב צמצום הפערים אטי להחריד, אך במגמה החיובית חבוי פוטנציאל רב.

ואולם יש תחום שבו קיים סירוב כמעט מוחלט של המדינה לעשות שינוי - הקרקעות. את הרקע חובה להזכיר: מיד אחרי הקמת המדינה היתה הפקעת קרקעות מסיבית של הפליטים הפנימיים שנשארו חסרי קרקע, ובהמשך ועד שנות ה-70 הופקעו קרקעות רבות לצורך פיתוח יישובים ליהודים. מאז 1948 ועד היום שתי הקבוצות גדלו בשיעורים דומים (פי 8 -10) אבל המדינה הקימה 700 (!) יישובים חדשים בעבור היהודים (כולל ערים חדשות) ולא הקימה אף יישוב בעבור הערבים, פרט לעיירות קבע לבדואים שפונו בנגב. גם כיום בונים עיר חדשה בוואדי ערה – חריש – ליהודים בלבד.

הקרקע היא משאב חומרי, אבל בעלת ממד תודעתי רב עוצמה. הציבור היהודי גדל על מילותיו של אלכסנדר פן: "אדמה אדמתי, רחומה עד מותך, רוח רב חרבוניך הרתיח, ארשתיך לי בדם". מנגד, ב"שיר האדמה" כתב המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש: "בחודש מרץ נמתחים אנו באדמה ובחודש מרץ מתפזרת האדמה בנו".

השירים והנרטיב מיתרגמים לעמדות. סקר של עמותת סיכוי מצא כי בתחום הקרקעות הנכונות של האזרחים הערבים לפשרה עם המדינה היא הקטנה ביותר (רק 11%), לעומת תחומים אחרים שבהם הנכונות לפשרה גדולה יותר – האופי היהודי של המדינה (18%) וחובת השירות הלאומי (28%).

אך הניסיונות של האזרחים הערבים לתקן את האפליה בקרקע נתקלים בסירוב. וכך, דווקא בנושא שהכי חשוב לאזרחים הערבים והוא בעבורם כפצע מדמם, השלטון מתבצר ולא מוכן לשום פשרה.

זו טעות מרה. ניתן לקדם באופן משמעותי שוויון ויחסים טובים בין ערבים ליהודים על ידי נקיטת צעדים כמו הרחבת תחומי השיפוט והמתאר של חלק מהיישובים הערבים, קיום הבטחת הממשלה והחלטת בית המשפט העליון להתיר לתושבי איקרית ובירעם לחזור לכפריהם, קידום התוכנית לבניית עיר ערבית חדשה בגליל, הקמת יישובים ערביים קהילתיים ואף בדיקת אפשרות להחזרת אדמות לחלק מהפליטים הפנימיים.

איני מתעלם מכך שישראל היא מדינה קטנה שמוטב לקדם בה הגנה על שטחים פתוחים, בנייה לגובה ובוודאי שלא להקים בה יישובים חדשים. אבל אי אפשר להשתמש בשטחים פתוחים בעבור לאום אחד ולהיזכר בסביבה כשמגיעים ללאום השני.

גם איני מיתמם. הקונפליקט הערבי-היהודי הוא סכסוך על הקרקע, וכל פעולה בעניין היא נגיעה בעצבים הרגישים ביותר שלו. הרוב היהודי חושש שכל צעד בתחום יהיה פתח ל"השתלטות" של האזרחים הערבים ויפגע באינטרס של הציבור היהודי.

עם זאת, המצב הנוכחי אינו רק לא צודק, אלא הוא בגדר חבית אבק שריפה בין ערבים ליהודים בלבו של המרחב המשותף שאנו חולקים. האזרח הערבי שרואה בעיניים כלות את אדמתו המופקעת עומדת שוממה הוא אזרח פגוע. לכן, את המאבק הלאומי על הקרקע צריך להחליף בהפיכתה למשאב של כל האזרחים. צעדים משמעותיים, בוני אמון ומשני מציאות בתחום זה, גם אם יהיו רחוקים מלהגשים את כל מאווייהם של האזרחים הערבים, יהוו בסיס ופתח לפיוס היסטורי בין ערבים ויהודים. דווקא במקום הרגיש הזה טמונה ההזדמנות של כולנו.

בימי הפסח האלה ויום האדמה שני העמים עוסקים בשאלות של הקשר העמוק למולדת. הגיעה העת לאפשר לעצמנו לראות בארץ הזאת לא רק שדה של מאבק לאומי אלא מולדת משותפת שבוויתורים כואבים ומאמצי בנייה משותפים של שני הצדדים נוכל להפוך למקום טוב שבו ילדינו ירצו לחיות. אין דרך אחרת ואין לנו ארץ אחרת.

הכותב הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו