בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משטרת ישראל נגד דפני ליף

84תגובות

שיא הגיחוך במאבקה של משטרת ישראל נגד מחאת מעמד הביניים הגיע אתמול, כאשר התובע המשטרתי הציע למחוק את האישומים נגד דפני ליף, תמורת שליחתה ל-60 שעות עבודה למען הציבור. מה בדיוק חושבת המשטרה שדפני ליף עשתה בשנתיים האחרונות אם לא "שירות למען הציבור"? מהיכרותי הרופפת עם "הנאשמת" אני יכול להעריך שב-600 הימים האחרונים היא עבדה לפחות 12 שעות ביום למען הציבור - פי 120 ממה שדורשת המשטרה, כלומר היא לא בדיוק "עשתה לביתה". דרישת המשטרה אינה רק אידיוטית אלא גם נקמנית: המשטרה מנסה לסיים את הפרשה מבלי להודות בטעויות שלה. טעויות שחלקן אף פליליות, ומלוות בשימוש באלימות נגד מפגינים (כפי שראיתי במו עיני).

התירוץ שהמשטרה משתמשת בו במסע הנקמה שלה כנגד ליף ופעילים חברתיים הוא שללא עונש יועבר מסר שלילי לציבור. האם ייתכן כי מישהו במשטרה פשוט מקנא בליף ובהישגים שהשיגה למען הציבור ?

בכל 65 שנות קיומה של המדינה לא היה אדם אשר הישגיו למען הציבור היו גדולים כשל ליף. למרות גילה הצעיר ותמימותה, הצליחה דפני ליף להנהיג מחאה לא אלימה שיצרה שינוי, שפירותיו יורגשו במשך שנות דור בישראל. הבחירות האחרונות הן רק קצהו של הקרחון הכלכלי אשר מתחיל להינמס לאטו – ודפני ליף היא הניצוץ שהחל אותו. מאחר שהייתי שם ראיתי במו עיני עד כמה המחאה אינה אלימה (מספיק לצפות בתמונות של מחאות מחו"ל כדי להבין את ההבדל). ראיתי גם כיצד המשטרה, פקחי עירייה ואולי קומץ קטן של פרובוקטורים מטעם - הם שהחלו באלימות, לאחר חודשים של מאבק אזרחי שקט.

האלימות הרגה את המחאה וגרמה למעמד הביניים להדיר את רגליו ממנה. מי שנהנית מהתוצאות היא שכבת המאיון העליון - זו אשר החל ממחאת 2011 חששה לשליטתה האבסולוטית בכלכלת המדינה, אליה היתה רגילה במשך שנים ארוכות.

במדינת ישראל יש שכבה רחבה ביותר, מעל שישה מיליון איש – חילונים, חרדים, ערבים ויהודים - ששייכת למעמד ה-"בלתי מחוברים". מולם ניצבת שכבה קטנה של מחוברים, השולטת בכלכלה ורגילה להעביד את השאר. כל שנה אנו עובדים קשה יותר רק כדי לקיים את עצמנו, ולנסות לא ליפול אחורה, לתהומות העוני. בזכות דפני ליף הבנו עד כמה דורכים עלינו - בין אם בגביית מסים (עקיפים וישירים), ביורוקרטיה (ממשלתית ופרטית), מחירים גואים ושירותים ציבוריים דועכים. הברך של השוטר הגוחן מעל ליף לאחר שהוטחה לרצפה - היא המגף שדורס את כולנו.

הגיע הזמן שמשטרת ישראל תסיים את הפרק המביש הזה בתולדותיה, ותבטל את כל כתבי האישום נגד פעילי המחאה. אם לא תעשה כך, משרד המשפטים או הכנסת צריכים להתערב. ואם כבר מחוקקים חוק בגלל אירועי אותו יום, שבו נעצרה דפני ליף, אני מציע שהוא יכיל את הפסקה הבאה: " על כוחות המשטרה להיערך במרחק שיעלה על 60 מטר ממפגינים אשר אינם נוקטים באלימות". חוק כזה ימנע את הפיכת האלימות המשטרתית להפרת סדר בשם החוק, ובכך יירשם עוד הישג למען הציבור.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו