בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנחנו הציונים האמיתיים

207תגובות

מעטים בקרב הציבור החרדי מקדישים קמצוץ של מחשבה למשמעותו של היום הזה, שבו הוקמה מדינה ליהודים, אך גם בו ניתן האות לתחילתה של מלחמת תרבות בלתי פוסקת, בין האוכלוסייה החילונית לרעותה החרדית, שפעם הייתה מיעוט, אך היום, בזכות הדמוגרפיה, הופכת לדומיננטית יותר ויותר.

אולם השנה, יודעים החרדים כי הדילמה החרדית, על רקע ממשלת לפיד-בנט-בלי חרדים החדשה, היא כפולה ומכופלת. מצד אחד הצליחו החרדים להקים בארץ ישראל מרכז תורני חרדי שלא היה כדוגמתו מזה שנות דור. מצד שני התמיכה התקציבית והשלטונית "מצטמקת ורע לה", והרצון הממשלתי לעודד את הפריחה הזאת, נתון כיום בספק גדול.
מצד אחד, ישראל היא אחד המקומות הפורחים מבחינה רוחנית-חרדית; מצד שני, המאבקים על צביונה של המדינה, ובעקיפין גם על גבולות הגזרה החרדית, מתחזקים מיום ליום. מה שאתמול היה פשוט ונהיר, נתון היום למאבקים קשים.

החרדים בטוחים שאין ציונים גדולים מהם. הם היו פה עוד לפני חזון אוגנדה של הרצל. הם מיישבים את הארץ, אוהבים אותה ומעדיפים אותה על פני קהילות אחרות בחו"ל. בשעה שצעירים חילונים רבים עוזבים את הארץ, או לפחות מביעים רצון לעשות זאת ולחפש את אושרם ואת עושרם בעולם הגדול, בני עשירים חרדים זונחים את חיי הזוהר בחו"ל, עוקרים לישראל ללמוד תורה ולשאוף מאוויר הקודש בארץ הקודש. האהבה שלהם לארץ אינה תלויה בדבר, גם לא בתקציבים ממשלתיים. שעה שאחיהם החילונים נופשים באירופה, החרדים ממלאים את הצימרים בצפון, הפארקים במרכז, והסימטאות בירושלים העתיקה.

יום העצמאות השנה תופס את החרדים בעיצומן של שאלות רבות, שלמרביתן אין מענה חד משמעי. הקמתה של מדינת ישראל היתה נס עבור ניצולי השואה החרדים שהעתיקו אליה בהצלחה את השטייטל שלהם. לאור ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות הם שואלים את עצמם, האם הסובלנות ההדדית שאפשרה עד כה חיים משותפים, הגיעה לידי מיצוי. הם שואלים את עצמם גם, האם הדור החילוני החדש לא נתון לתעמולה יתירה מדי – הסתה ושיסוי בעיניהם – כזו שלא תאפשר דו קיום סביר.

החרדים גם עמוסי ספיקות ביחס להשתלבותם בחברה הכללית. הם מתבוננים בחברי הכנסת ובראשי העיר שהוציאה הקהילה, ושואלים את עצמם האם בעתיד יוכלו להגיע לעמדות ניהול בכירות יותר, כשהדמוגרפיה החרדית תחייב זאת. הפולקלור החרדי עמוס בבדיחות על ראש הממשלה החרדי שמבקש הפסקה לתפילת מנחה, סופר ספירת העומר בתחילת ישיבת הממשלה, ומבקש מאזרחי ישראל לשנן את ה"דף היומי" (דף גמרא ליום). האם לבדיחות האלה (המוגזמות מעט) יש סיכוי אי פעם להתממש?
למרות הספקות, השאלות והלבטים, מה שהיה הוא (כנראה) שימשיך להיות. החרדים ימשיכו לצמוח ולהתפתח, לאהוב את הארץ הזאת, ולהיאחז בה בשארית כוחותיהם, למרות שיש רבים שלא ממש נלהבים מן הרעיון הזה.

הכותב הוא פובליציסט בכיר בעיתונות החרדית ובעל טור בשבועון החרדי "משפחה"
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו