בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתי המשפט נותנים גב סביבתי

שורת פסיקות מדגימה כיצד מתגייסים בתי המשפט, מבגץ ועד בית משפט השלום, נגד המזהמים ולמען איכות הסביבה ואיכות החיים

תגובות

זה שנים רבות מנסים אנשי המשרד להגנת הסביבה ונציגי ארגונים ירוקים להיעזר בבתי המשפט במאבקים שהם מנהלים. המאמצים הניבו תוצאות, כפי שאפשר ללמוד משורת פסיקות מהחודשים האחרונים, המעלה תמונה מעודדת של התייצבות חד משמעית של השופטים לימין האינטרס הסביבתי. הדבר משתקף לא רק בפסיקה עקרונית אלא גם ברוח הפסיקה, המבליטה את חשיבות ההגנה על אינטרסים ציבוריים.

הפסיקות החדשות התקבלו בכל המדרג המשפטי, כולל בית המשפט העליון. לפני כמה חודשים נדרש בית המשפט העליון (בשבתו כבג”ץ) לשאלה, האם מותר לעירייה לגבות ממפעלים אגרה המשקפת את כמויות הפסולת שהם מייצרים, בנפרד מגביית ארנונה כללית. הדיון נסב על עתירה שהגישה עיריית חולון באמצעות עורך הדין עופר בר־און, נגד סירוב משרד הפנים לאשר חוק עזר שחוקקה, הקובע אגרה על פינוי פסולת תעשייתית־מסחרית מעבר למכסה בסיסית שנקבעה. משרד הפנים התנגד לחוק, בטענה שהוא סותר את המדיניות הכללית של גביית תשלום בעבור שירותים עירוניים וכי פינוי פסולת הוא חלק משירותים אלה.

בג”ץ אמנם קבע שעל העירייה לשנות כמה מסעיפי חוק העזר, אך הצדיק עקרונית את זכותה לגבות אגרה בעבור פינוי הפסולת. "ההנחה שפינוי הפסולת כולו אמור להיות מונח לפתחה של הרשות המקומית מבטאת תפישה שאבד עליה כלח, לפיה פינוי הפסולת הוא כביכול אך תוצר לוואי פשוט (ואף לא יקר במיוחד) של תהליך הייצור", נכתב בפסק הדין. "כשם שלא מצופה מרשות מקומית לממן ולספק את חומרי הגלם של המפעל, כך אין לצפות שהיא תהיה חייבת במימון פינוי התוצרים הנובעים מן השימוש בחומרי הגלם".

בהמשך נכתב בפסק הדין, שגביית האגרה משקפת עיקרון של צדק חברתי, ולפיו הגורם המזהם הוא הנושא באחריות לטיפול בזיהום, והיא גם בגדר תמריץ למפעלים להקטין את כמויות הפסולת שהם יוצרים. "מפעל שיפעל לצמצום היקף הפסולת שלו, או יפנה אותה בדרכים אחרות, לא יזדקק למילוי מכלי האשפה של העירייה, וממילא גם לא ישלם בגין שירות זה", קבעו השופטים.

אתר פסולת אסבסט בצפון
ירון קמינסקי

בג"ץ נדרש באחרונה גם לעניין של חברת “איתנית”, בעבר יצרנית אסבסט. החברה עתרה נגד חוק המחייב אותה לממן חלק מפינוי פסולת האסבסט בגליל המערבי, שנמכרה או נמסרה לתושבים באזור, שהשתמשו בה לצורך חיפוי דרכים וכבישים. בית המשפט פסק באופן ברור לטובת העיקרון של “המזהם משלם”. הוא הדגיש, שהאחריות של “איתנית” לגורל הפסולת גוברת על אחריותם של אלה שהשתמשו בה לצרכים שונים. בעמותת "אדם טבע ודין", שהצטרפה כמשיבה להליך המשפטי, ציינו, שפסק הדין מכיר בעיקרון של אחריות יצרן מורחבת, כולל התמודדות עם הנזקים שהוא היה עשוי לצפות מפני שהיתה לו ידיעה על הנזק הפוטנציאלי שיש בחומר שהוא מייצר.

בבית המשפט המחוזי לענייניים מינהליים בבאר שבע ניתן באחרונה פסק דין בעקבות עתירה של חברת "הרפסודה הלבנה" מאילת. “הרפסודה הלבנה” עתרה נגד החלטת מוסדות תכנון, שלא לאשר לה הקמת מרכז מסחרי הכולל מסעדה ברפסודה הצמודה לחוף הצפוני באילת. ארגונים סביבתיים, ובהם החברה להגנת הטבע, טענו, שהקמת המרכז המסחרי תפגע בנוף של הסביבה החופית.

נשיא בית המשפט, יוסף אלון, דחה את העתירה ואת הטענה שמדובר באטקרציה, שתתרום לנוף הנשקף ממלונות העיר ומחופיה. וכך כתב: "ברור כי בטווח הזמן המיידי, כל מלון, מסעדה, כל קניון, כל קיוסק או דוכן וכל אטרקציה הם פונטציאל פרנסה נוסף, וככל שהם ימוקמו על שפת המים, ובעניינו, אף בתוך מי המפרץ, כך יוטב. אולם ברור כי גישה זו הינה הרסנית לזכותו של הציבור כולו, בארץ ואף מחוצה לה, לשימור שרידי הים והמפרץ שטרם נכבשו על ידי אטרקציות למיניהן, מסעדות, דוכנים, מלונות, חנויות, קניונים, ועוד ועוד".

ראוי להזכיר גם את פסק הדין של בית משפט השלום באשדוד, שהרשיע בעלי מפעל בזיהום שמורת הטבע חולות אשדוד בפסולת. השופט נדרש לבחון עדויות על השלכת הפסולת ולהתייחס לניסיון של הנאשם לקבל הקלה כשהוא טוען שערכי הטבע חשובים לו. בתוך כל זה מצא השופט לנכון להתייחס במיוחד לאחת הראיות שהוצגו בפניו. "נתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות, וייאמר כי תמונה אחת צדה את עיני והותירה עלי רושם מיוחד", כתב השופט, אלון רום. "מדובר בתמונה שבה על רקע הנוף היפה ניתן לראות ערימות פסולת, וביניהן מפזזת את דרכה איילה (השופט התכוון לצבי ארץ ישראלי, צ”ר). הלב נכמר לראות את התמונה, שכן ברור כי מדובר במופע מיוחד במינו של מפגש בין יופי הטבע, על כל הגלום בו, כאשר מעל כל אלה משוטטת אותה איילה יפת מראה, ותחת רגליה מצויות ערימות פסולת בנייה וכן קרטונים שונים ולבטח גם חומרים מזיקים שעלולים לגרום לפגיעה בחיה מוגנת זו. כוחה של תמונה זו יפה מאלף מלים. היא מגלמת את כל הרע הטמון בהשלכת פסולת ברשות הרבים בצורה לא מבוקרת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו