בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האופן שבו אנו חוגגים

37תגובות

האופן שבו אנו חוגגים את עצמאותנו אומר דברים לא טובים על עצמנו.

זה מתחיל ביום הזיכרון שקודם ליום העצמאות, שבו אנחנו כקולקטיב – והרי אין הדבר לא מצווה דתית ולא חוק מדינה, כי אם המלצה של ועדת הקישוט הממלכתית – מכריחים כל מי שנמצא במקומותינו לעמוד דום בצפירה. ומי שאינו עומד כנדרש, אנחנו מגדפים ומחרפים ומוקיעים אותו ומלשינים ומקיאים עליו ועל האמאמא שלו.

וכי מדוע אין אנו מתירים לכל אדם, כיאה לדמוקרטיה, לעשות כרצונו בעת הצפירה? ונניח שהוא אינו רוצה לעמוד דום לפולחן הסגידה למוות שנושאת עמה, לדעתו, הצפירה? ואולי האשה בשחור לא מוכנה לשתוק כי היא כועסת שבנה נהרג במלחמה מטומטמת? ושמא זוג האוהבים הממשיכים לשבת אוחזי־ידיים ורכוני־ראש מוכנים לעמוד דום רק לזכרם המשותף של חללי המלחמות מכל הצדדים? וזה שממשיך ללכת הוא סתם נרקיסיסט? אז מה? למה שלא נתיר להם לעשות כרצונם בעת הצפירה?

ואם הדרישה הפשוטה הזאת נראית לכם כחילול הקודש, הנה ידיעה קטנה מעיתוני השנה שעברה: "בעקבות מותו של מנהיג המדינה קים ז'ונג איל הורתה צפון קוריאה ל-25 מיליון תושביה להימנע מפעילויות מהנות, כדי לכבד את המנהיג המנוח. כל צפון קוריאני שלא נראה עצוב ומדוכדך בשעות שלאחר מות הרודן שילם על כך ביוקר, ועל פי דיווחים שדלפו מהמדינה הקומוניסטית, היו כאלה שנשלחו למחנות עבודה". וההבדל בינינו לבינם מה? כקליפת תפוח אדמה.

אחר כך, בטקס הפותח רשמית את חגיגות העצמאות, דיבר יו"ר הכנסת על שמירת האחדות מתוך כיבוד השונה - אשכנזים ומזרחים ומסורתיים וחרדים, ואת מי לא הזכיר? את הערבים, כמובן. ולא רק זה, אלא שהתעלם, במפגיע ובמשפיל, מכך שאחד ממדליקי המשואות הינו פרופסור עליאן אלקרינאוי הבדווי, וכרך גם אותו במסגרת האומה היהודית שאין בלתה במדינה.

ואכן, כשעלה לבימה נשיא מכללת אחווה אלקרינאוי, ששפת אמו ערבית, שהיא לכאורה שפה רשמית במדינת ישראל, הוא נשא דבריו בעברית. מלה אחת בערבית לא נשמעה בטקס (אולי חוץ מ"כוסאוחתו" שפלט מישהו שהחליק במדרגות), והדוברים כולם דיברו עברית ותורגמו לאנגלית, אבל לא חלילה לערבית.

ושיאן של החגיגות הללו היה, איך לא, המופע האינפנטילי של חיילים שעושים בגופם מיני צורות מגוחכות, ובראשן פסל משה רבנו שזקנו הלבן עשוי מחיילי חיל הים. לראות ראשי ממשלות, שרים, רמטכ"לים ושאר שועים ורוזנים מתמוגגים מהמופע הזה כאילו היה הדגמה של פסגת היכולת התרבותית היהודית והאנושית, זה באמת כבר לא מצחיק.

אולי כדאי להפריט מהשנה הבאה את מופע פסלי־החיילים, וכך להציג, למשל, פסל של אגזוז מעשן, שתיכנן "רמי אגזוזים", שתרם לקרן לב”י 66 אלף שקלים, כמניין שנות המדינה. אפשר גם למסד בערוץ 1 תוכנית "ריאליטי עצמאות", שבה יציעו האזרחים פסלי אדם לחגיגות, כמו למשל הצעתו של "רפי מזגנים", שתציג את שלגייה ושבעת הגמדים, כששמו של כל גמד מתחיל באות א' ומייצג את שבעת הקנים הטובים של מנורת עם ישראל - אהבה, אורך רוח, אבודה קשה, אריכות ימים, א’ מבית הנשיא וכולי.

ולתפארת מדינת ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו