בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תודה לאל - סוף לקיצבאות

72תגובות

שני טיעונים מופרכים לגמרי שמושמעים על קצבאות הילדים הן שמדובר בקצבאות רווחה ושהן מפחיתת עוני. קצבאות הילדים אינן קצבאות רווחה. הן קצבאות מגזריות שמשמשות בעצם חלק ממערכת המימון לאברכים החרדים. כיוון שכך הן מאפשרות להמוני גברים חרדים לא לעבוד ובכך הן מייצרות עוני בכמויות גדולות. מי שנלחם בעד הקצבאות נלחם בעצם על זכותם של האברכים להמשיך לבחור באורח חיים של עוני מרצון על חשבון המדינה. ולא במקרה מובילות את המאבק המפלגות החרדיות. הן יודעות למה.

דורות של שרי רווחה וסגני שרים מהמפלגות החרדיות תפרו את קצבאות הילדים ללא כל היגיון כלכלי, כך שמשפחות מרובות ילדים קבלו קצבאות ענק בעוד משפחות עניות עם מעט ילדים (נשים חד הוריות למשל או משפחות עולים) מקבלות סכומים אפסיים. לשיא זה הגיע בתחילת העשור הקודם, בימי חוק הלפרט, כאשר כל ילד מהילד החמישי ומעלה קיבל 850 שקלים, פי חמישה מהילד הראשון והשני. הקצבה למשפחה חרדית שכיחה למדי של עשרה ילדים הגיעה ל-6000 שקל.

ההוצאות על ילדים פוחתות עם כל ילד נוסף. לכן היה מקום שכל הקצבאות יהיו שוות או שקצבת הילד הראשון תהיה הגדולה ביותר. אבל הקצבאות עוצבו לפי לחצים קואליציוניים ולא לפי היגיון כלכלי.

הקיצוצים בקצבאות שהנהיגו שרי האוצר בנימין נתניהו וסילבן שלום בשנים 2002-2003 תיקנו חלק מהמעוות והתחילו תהליך של השוואת הקצבאות לכל הילדים. אלא שהתהליך הזה נעצר עם חזרת המפלגות החרדיות לממשלה ב-2006 ובקדנציה הקודמת אף הוגדלו חלק מהקצבאות בצורה משמעותית עד 460 שקלים לילד (הקצבה לילד רביעי שנולד לפני 2003). התוצאה: גם היום יכולה משפחה חרדית עם עשרה ילדים לקבל סכומים של 2500 שקלים ואף 3000 שקל נטו.

כן, מדובר במשפחות עניות שחיות בדוחק ויהיה להן מאוד קשה כשהקצבאות יקוצצו. זו בדיוק הבעיה. הקצבאות הן חלק מהמנגנון שבאמצעותו מאפשרת המדינה לכל כך הרבה משפחות אברכים להמשיך לחיות בעוני ובדוחק. קיצוץ הקצבאות ילחץ עליהם לצאת לעבוד ולכן יחלץ את המשפחות ממעגל העוני או לפחות יגדיל בצורה משמעותית את הכנסתן.

איך יודעים את זה? דו"ח בנק ישראל מהשנה שעברה מספר לנו מה קרה במקביל לקיצוץ בקצבאות ב-2003. שעור התעסוקה של גברים חרדים ירד מ-42% ב-1997 לשפל של 36% ב-2003. מאז הוא עלה ל-45%. שעור התעסוקה של נשים חרדיות עלה באותה תקופה מ-50% ל-61%. כלומר הקיצוץ בקצבאות מעודד עבודה ונלחם בעוני. וכן, יש גם עובדים עניים, אבל הם היו הרבה יותר עניים אם הם לא היו עובדים.

טענה קיימת בחוגי אנשי הרווחה היא שלמרות שהקצבאות מעודדות היפלטות משוק העבודה, אי אפשר לנהל את המאבק על גבם של הילדים. הטיעון הזה כולל סתירה פנימית עמוקה. משמעותו שכדי לא לפגוע בילדים בטווח הקצר נמשיך לחלק קצבאות שיכניסו הרבה יותר ילדים למעגל העוני.

זה המצב האבסורדי השורר בישראל: כשמשפחה של אנשים עובדים מחליטה להביא עוד ילד היא מחליטה גם לממן אותו. כשמשפחה של אברך מחליטה להביא עוד ילד היא גם מחליטה שהמשפחות העובדות יממנו אותו. הגיע הזמן לשנות את המצב הזה ולגרום לכך שגם משפחות האברכים החרדיות ייקחו אחריות לפרנסת ילדיהן. מכל הקיצוצים שתבצע הממשלה הזאת יש מעט שהם כל כך מוצדקים וכל כך תורמים לצדק החברתי כמו הקיצוץ בקצבאות הילדים.

הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו