בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילדי בגין

114תגובות

הייתי בכיתה ז' כשמנחם בגין נבחר לראש הממשלה; כשפרש והסתגר בביתו שירתתי כחייל בלבנון. גיל ההתבגרות שלי חפף לתקופת שלטונו, וכך יצא שבני דורי ואני היינו הילדים של בגין. בתקופתו התעצבה תודעתנו הפוליטית, הכלכלית והחברתית.

בגין היה מהפכן ששינה את ישראל ללא הכר, יותר מכל מנהיג לפניו או אחריו. הוא הפך כל אבן: בשלום ובמלחמה, בהרחבת ההתנחלויות ובהטבות לחרדים, בהנחלת השואה ובשיטה הכלכלית. המדינה שאנחנו חיים בה כיום היא במידה רבה יצירתו של אבי הליכוד, שאיש מיורשיו, גם אלה מהמחנה היריב, לא עירער על מורשתו ולא שינה בה כלום.

את שלטון המערך שקדם לבגין סימלו בשבילנו המחיקון, אותו אביזר שחסם את שידורי הצבע בטלוויזיה, ונעלי הספורט המכוערות של המגפר, שנאלצנו לרכוש בגלל המיסוי הכבד על נעליים מיובאות. זו היתה דרכו של המערך לכפות שוויון: כשלכולם אין, הפערים קטנים. דמויות המופת בימי ילדותי היו גיבורי הצבא והמוסד, ולא המתעשרים, שעוררו אז גיחוך.

כל זה השתנה בימי בגין, ששיחרר אותנו מהמחיקון ואיפשר לנו לנעול אדידס, ללבוש ליווייס ולקבל רישיון בגיל 17. רמת חיים גבוהה נראתה כשאיפה רצויה וראויה, ככל שהתפוגגה הרגולציה הכבדה של תקופת המערך. כשהיינו בצבא, המדיניות האינפלציונית של ממשלות הליכוד מוטטה את עוצמתם הכלכלית של ההסתדרות והקיבוצים. וכשהגענו לשוק העבודה, הוחתמנו על חוזים אישיים, מושג שלא היה מוכר בכלל לבני הדור הקודם.

ההורים, הדודים והסבים במשפחתי המורחבת עבדו כולם במגזר הציבורי או במפעלי ההסתדרות, או שהיו חברי קיבוצים. לכולם היתה קביעות בעבודה, וקידומם ורווחתם היו תלויים בוועד העובדים (או באסיפת הקיבוץ), שבסיפורי ההורים הצטייר כגוף כוחני ולא הוגן. המעבר הבין־דורי לשוק הפרטי נראה כניצחון על השיטה: בעולם החדש, השכר נקבע על פי הכישורים והחריצות, ולא לפי חנופה לראש הוועד. מי שהתאמץ, השתכר בגיל צעיר יותר מהוריו בשיא הקריירה שלהם. שאלות ההורים על קביעות וביטחון תעסוקתי נשמעו כד"ש מהעולם הישן שאבד. מה הם מבינים, חשבנו לעצמנו.

פאסט פורוורד לשנות הארבעים שלנו, לאמצע החיים של ילדי בגין. פתאום גילינו שלא ניצחנו את השיטה, אלא השיטה ניצחה אותנו. בודדים מהשכבה שלי הצליחו כיזמים עסקיים. אחד שהיה אתי בגן אפילו התברג במקום גבוה ברשימת העשירים של “TheMarker”. אבל הרוב התפזרו כשכירים או עצמאים קטנים. ואז הבנו שכל אלה שהלכו לקריירות אפורות בצבא או בבנק, ועוררו בוז ולגלוג בגיל 25, הסתדרו כלכלית הרבה יותר טוב מאתנו בשוק הפרטי. להם יש פנסיות ששוות מיליונים, ורשת ביטחון, ולנו אין.

בגין סילק את רשת הביטחון, ואילץ כל אחד מאתנו ליטול אחריות לרווחתו ולעתידו הכלכלי. זה לא מתאים לכל אחד, ובאופן פרדוקסלי, מחזק דווקא את העובדים ששרדו את המהפך במבנה הכלכלי הקודם, אנשי המונופולים והבנקים, כוחות הביטחון והמשטרה. ההתפכחות הזאת מסבירה את התפנית של חלק מעמיתי, שעברו מאמונה עיוורת בקפיטליזם לחיפוש מודל חדש של סוציאליזם. לא מתגעגעים למחיקון ולא רוצים את אלון חסן מעל לראש, אבל מבינים ששיטת "כל אחד לעצמו" היא משחק הישרדות שטוב רק למעטים.

התוצאה היא בעיקר מבוכה: בהעדר מודל חלופי מעבר לקיטורים, וכשהמערכת הפוליטית מחויבת ברובה לסטטוס קוו, קשה לראות מהפכה בשיטה הכלכלית של 36 השנים האחרונות. ולכן נראה, שבני דורי ואני עוד נהיה גם הפנסיונרים של בגין.

איך אתם חוויתם את המהפכה של בגין? ספרו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו