בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יריב לוין מציג: מחוברים

16תגובות

התרבות היהודית השתמשה מאז ומתמיד בדמיון על מנת לעורר רגישויות אנושיות. הישיבה בסוכה ושנות השמיטה והיובל לדוגמה, גורמות לאדם להרהר, באמצעות הדמיון והזמניות, בביטחון הכלכלי שלו, בנכסיו הקנייניים ובמשמעותם. גם המיתוס היהודי משתתף במגמה זו בצורה דומה. האדם בסיפור הבריאה היהודי, מגורש לעולם כפי שאנחנו מכירים אותו; העולם איננו הבית שלו מלכתחילה, תזכורת מתמדת לכך שלא לעולם חוסן, נורית אזהרה שלא להתנהג באדנות כלפי החלש ומי שאין לו. בסיפור המכונן על קבלת התורה הדברים מגיעים לשיא. מעט אחרי ההתגלות דוחה העם היהודי, בחטא העגל, את החיים עם הוודאות של אלוהים, וקורא לעגל הזהב, "אלה אלוהיך (ברבים) ישראל" . משמע: מי שחי עם התגלות מאבד משהו מהאנושיות שלו. בבסיס היהדות יש חתירה לחוסר וודאות באמצעות הדמיון, שמטרתה לעורר רגישויות אנושיות בסיסיות.

הקמת מדינת ישראל עידנה את הרעיון הזה שהלך ושגשג בשנים שבהן חי העם היהודי בלא מסגרת פוליטית וטריטוריאלית. הרתיעה של ההוגים הציוניים מההוויה הגלותית לפני קום המדינה, היתה ביטוי לדומיננטיות היתר של הדמיון בחיים היהודיים (יודקה ב"הדרשה" של הזז טוען: "הצער נעשה אידיאלי יותר מן השמחה, הכאב נעשה יותר מובן מן האושר, הסתירה יותר מן הבניין, השעבוד יותר מן הגאולה, החלום יותר מן המציאות"). נזכרתי בדברים האלה לנוכח ההצעה האחרונה בליכוד לקבוע כי בהצעת חוק יסוד: מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ייקבע כי ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי ומקום כינונה של מדינת ישראל. בנוסף, מן ההצעה הושמט מעמדה הרשמית של השפה הערבית.

במדינת ישראל של היום אנחנו מדמיינים שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית ואנחנו מדמיינים שהאזרחים בה הם שוחרי שלום ושזכויות אדם חשובות להם. איך אנחנו עושים את זה? בקלות. היכולת שלנו להתעלם מהמציאות הגזענית הלא אנושית שמסביבנו נובעת מזה שמסמכי היסוד של המדינה מתארים אותה אחרת. אנחנו נזכרים במגילת העצמאות ובחוקי היסוד - ונרגעים. צודק ח"כ יריב לוין באומרו שההצעה החדשה מבטאת את האיזון הראוי בין המדינה היהודית והדמוקרטית. הטעות היחידה שלו היא שמדובר באיזון המצוי ולא הראוי. כך אנחנו פועלים בדיוק הפוך ממה שפעלה התרבות היהודית במשך אלפי שנים: אנחנו משתמשים בדמיון כדי להגיס את לבנו, לדחוק רגישויות אנושיות מן התודעה, לשכוח מצלם האנוש שבנו.

במצב הנוכחי כדאי לנו להפסיק לדמיין. עדיף שהמציאות תוטח בנו ישר בפנים. שחוקי היסוד שלנו יבטאו את מה שאנחנו ולא את מה שמייסדי המדינה רצו שנהיה. מפלגות האופוזיציה יעשו טוב אם יתמכו בהצעת החוק הזאת. לא בגלל הטיעון, "בואו נכרסם בדמוקרטיה ונראה אם יהיה לכם כל כך טוב לחיות כאן" - אלא בגלל שכשהדמיון משתלט, הדרך היחידה להכיר במציאות היא להביא אותה פנימה לתוך התודעה.

ד"ר יאיר אלדן מלמד בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו