בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה היה קשה בבגרות בהיסטוריה?

66תגובות


 שוב אנו עדים לכעס על הצורה של בחינת הבגרות בהיסטוריה. בליל התגובות באמצעי התקשורת יצר את הרושם שמעולם לא היתה תרעומת כה גדולה מצד מורים, תלמידים והורים על השאלות של בחינת הבגרות. עמוד הפייסבוק של משרד החינוך כמעט קרס מרוב תגובות זעם. תשובת המשרד ולפיה מדובר במהומה רבה על מאומה לא עזרה להשקיט את הרוחות. יש להניח שהביקורת תדעך בימים הבאים, כנהוג במציאות תקשורתית עמוסה והיפר־אקטיבית.



 אלא שמעבר לקצף התקשורתי עולות פה שאלות מהותיות שספק אם המערכת המקצועית, האמונה על לימוד והערכת המקצוע, נתנה עליהן את הדעת: מהי מטרת הלימוד של מקצוע ההיסטוריה במערכת החינוך הממלכתית? מה אנו, המבוגרים האחראים, רוצים שהדור הצעיר ילמד וידע? מהי התודעה ההיסטורית שהבוגרים אמורים להצטייד בה באמצעות הלמידה? כיצד ובאילו אמצעים אנו מעריכים את הלמידה הרצויה? האם בחינות הבגרות מאפשרות להעריך ולמדוד ידע היסטורי ראוי? האם הן צריכות להציב קריטריון הערכה אובייקטיבי שימדוד וידרג אוריינות היסטורית אצל כל תלמיד/ה? גם אם מתנהל דיון מעמיק על חלק מהשאלות הללו, אין הדבר מתבטא בבניית הבחינות ובהתאמתן לעולם הידע של המאה ה-21.



 "מדוע אי אפשר פשוט לבקש מכל ילד לשנן בעל פה ולפי הסדר את רשימת כל המלכים והמלכות שלנו", שאלה ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר את אנשי החינוך, שהציעו להנהיג בשנות ה-80 רפורמה מרחיקת לכת באיים הבריטיים. כיום שאלה כזו תעלה חיוך בקרב אנשי המקצוע. יהיה זה מגוחך לבקש מתלמידים בישראל למנות את הקרבות של יהודה המכבי, לרשום לפי הסדר את הנציבים העליונים ששלטו בארץ בתקופת המנדט, או לבחור שלוש ערים מתוך הערים המעורבות שנכבשו במלחמת העצמאות במסגרת תוכנית ד'. כל מומחה יאמר ששאלות אלה מיותרות, מעמיסות על הזיכרון, אינן מפתחות חשיבה ביקורתית, ואפילו פוגעות בדיסציפלינה בהפיכתה לרשימת מכולת שיש לזכור. הרי ברור לכל בר דעת שאינפורמציה בסיסית כזאת אפשר לדלות בחיפוש פשוט בגוגל, ולכן היא חסרת חשיבות בתהליך הלמידה.



 אז זהו שלא. בישראל דווקא אוהבים את השינון של רשימות מכולת ואפילו מצאו פתרון כדי להעניק לכך מראית עין של חשיבה ביקורתית. במקום רשימת קרבות, אישים, מקומות ותאריכים, התלמידים נדרשים לציין שתי סיבות, שלושה ביטויים, ארבע תוצאות וחמש דוגמאות לנושא היסטורי מסוים, להסביר אחד ממרכיבים אלה, להדגים את האחרים ללא הסבר, לאזכר מאפיינים דומים בסיטואציה היסטורית אחרת ולעתים אף לחלץ רשימת נושאים מוגדרת ממקור היסטורי מילולי או חזותי. כך אפשר להמשיך בניהול ספירת מלאי ורשימות מכולת הניתנות בקלות לכימות ולמדידה, ולכנות זאת חשיבה ביקורתית ומורכבת. שנות הלימוד, המורים, המיקודים השונים, ספרי הלימוד שמכינים לבגרות ומבחני המתכונת, מתכנתים את התלמידים לשכלל את הרשימות הללו על ידי טכניקות שינון שונות ומשונות. זה שנים שהלומדים מפנימים משחקי אינפורמציה כאלה, המנוגדים מהותית לכל תהליך יצירתי של עיבוד ידע - זוכרים מה שצריך בבחינה ושוכחים הכל למחרת.



 אלא שבבחינה האחרונה שתי שאלות ניסו לחרוג מהתבנית השבלונית, ולבקש המשגה מופשטת ורפלקסיה ביקורתית בנושא הלאומיות, אחד הנושאים המורכבים והמאתגרים. השאלות נוסחו באופן גמלוני במקצת, שיצר מראית עין של קושי בלתי ניתן לגישור, אבל כוונתן היתה טובה ומרעננת. וכך כוונה טובה מצד הגורמים המקצועיים נענתה ב"גיהינום" של זעקות שוד ושבר מצד רוב התלמידים והמורים, שמעולם לא התנסו בחשיבה ביקורתית בשיעורי ההיסטוריה. השאלה גם איתגרה מערכת שלמה של תעשיית תשובות לבגרות, שלא היו באמתחתה תשובות מוכנות למכירה. להבא, כשחושבים על שינוי מרענן שכזה, יש ליישמו בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, ולא כבלון ניסוי, המנוגד לתבניות השינון המאפיינות את לימודי ההיסטוריה בישראל.



 פרופ' נווה הוא ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב ומרצה להיסטוריה במכללת סמינר הקיבוצים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו