בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רסיס בישבן? כדור בראש

50תגובות

זהו מצב כמעט נוח, הרסיס בישבן. כזה שקצת מטריד מדי פעם אבל לא גורם נזק אמיתי, בהחלט נשמע כמו משהו שאפשר להסתדר אתו. אך כיוון שהשר נפתלי בנט מעדיף סיפורי מעשיות ודימויים לתיאור הסכסוך הישראלי-פלסטיני - או כל מה שישרת את הטיעון שלו כי "עדיף לחיות עם הבעיה מאשר לנסות לפתור אותה" - אפשר לספק לו מעשייה נוספת, דומה אך מעט אחרת.

בסרט ה-19 בסדרת סרטי ג'יימס בונד, "העולם אינו מספיק", מופקדת דמות הנבל התורן בידי רנארד (אותו מגלם רוברט קרלייל), אדם הסובל מבעיה ייחודית, לאחר שניסיון התנקשות בו שלא צלח הותיר קליע בראשו. פעולתו של העצם הזר כפולה והרסנית - מצד אחד הוא מקהה כל רגש, במיוחד כאב, מה שמקנה לרנארד את התחושה כי הוא חסין מפני כל דבר; אך מנגד הוא הורג אותו באטיות ובכל יום מקרב את מותו.

הניסיון של בנט והימין לפטור בזלזול את קיומו של הסכסוך מאשר לפתור אותו באמת, פועל על מדינת ישראל ואזרחיה בצורה דומה. 46 שנות הכיבוש הפכו את הציבור הישראלי לקהה חושים ואדיש לכאב, שלו ובעיקר של זולתו. "הכיבוש משחית"? מקסימום כמה קירות באבו גוש, לא יותר, לא אותנו לפחות, אנו שמחים להאמין. מבחינת הישראלים, חשוב יותר לברר "מה הכסף שלנו עשה היום?", כמה נרוויח - כאילו שנרוויח - ממצבורי הגז, ומה הדיל הכי טוב שייקח אותנו מפה בקיץ הקרוב. מחסומים? מעצרים? תג מחיר? גזענות בסופרלנד? אויש, באמת, תניחו לנו.

אלא שהאדישות הזו משכרת ומשקרת. כמו אותו קליע קטלני, כל יום שעובר ללא התקדמות לעבר פתרון שתי המדינות, כל קריאה "לבנות, לבנות ולבנות בכל שטחי ארץ ישראל", מקרבים אותנו לאחד משני תסריטים - במקרה זה מציאותיים, לא כאלה הלקוחים מעולם הקולנוע - שאף אחד מהם אינו מקובל על רובו המכריע של הציבור הישראלי, כל שכן על שאר מדינות העולם, לרבות כמובן ידידותיה הגדולות של ישראל: מדינה דו-לאומית או מדינת אפרטהייד. כל אחת משתי התוצאות האלו יביאו למותם של הרעיון הציוני, של ישראל כמדינה דמוקרטית, של האפשרות לסיום הוגן ככל האפשר של העימות.

למרות שנפתלי בנט היה רוצה שנאמין בכך, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא יותר מצביטה קטנה בטוסיק. הוא כאב ראש כרוני ומסוכן שיש לטפל בו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו