טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק הזקנה במסדרון

תגובות

דו"ח השוואתי של ארגון המדינות המפותחות, OECD, שפורסם בנובמבר 2012, שיבח את מערכת הרפואה הראשונית בישראל, אך הוציא כרטיס צהוב למערכת האשפוז.

ישראל נושאת בתואר המפוקפק "אלופת ה־OECD" בתפוסת מיטות האשפוז. אנו נמצאים בראש רשימת המדינות המפותחות עם תפוסה שנתית של 98% בבתי החולים, בהשוואה ל–52.2% תפוסה שנתית בהולנד, 74.4% תפוסה שנתית בצרפת ו–76.6% בגרמניה. אין מדובר ביעילות ישראלית חסרת תקדים, להיפך - אם התפוסה השנתית הממוצעת עומדת על כמעט 100%, משמעות הדבר היא אשפוז חולים במסדרונות במהלך חודשים ארוכים מדי שנה.

היבט נוסף של הצפיפות הוא העדר מרחב אישי. לפי תקנים בינלאומיים לתכנון בתי חולים, המרחב האישי הרצוי הוא 7.7 מ"ר לחולה המאושפז בחדר משותף. מובן שלחולה במסדרון אין כל מרחב אישי. הצפיפות גם מגדילה את שיעור ההידבקות בזיהומים בבתי החולים, שעלולים לגרום לתמותה.

תוצאה נוספת של שיעורי תפוסה כה גבוהים היא שזמן השהייה של חולים באשפוז קצר בצורה מסוכנת: בישראל שוהה חולה בבית החולים רק ארבעה ימים בממוצע, בהשוואה ל–6.7 ימים בממוצע באיטליה, 6.8 ימים בבריטניה, ו–7.7 ימי אשפוז בממוצע בקנדה. ושוב, אין מדובר ביעילות אלא בצורך לשחרר חולים ברגע שמצבם התייצב כדי לפנות עוד מיטה ולאפשר את קליטתו של החולה הבא מחדר המיון. לעתים זה נעשה בטרם הושלם בירור מלא והותאם טיפול, דבר הגורם לאחוזים גבוהים יותר של חזרה לאשפוז בחודש הראשון לאחר השחרור מבית החולים.

תשתית חדרי הניתוח בישראל אינה מותאמת לצורכי האוכלוסייה. על פי מחקר של בית הספר למדיניות בריאות ציבורית באוניברסיטת הרווארד, שנתמך על ידי ארגון הבריאות העולמי, מספר חדרי הניתוח בכל מדינות המערב עולה על 14 לכל100 אלף תושבים. בישראל, לעומת זאת, יש בכל בתי החולים רק 438 חדרי ניתוח, כלומר 5.6 חדרי ניתוח לכל100 אלף תושבים. לאחרונה פורסם תחקיר על תורים ארוכים לניתוחים פשוטים כמו ניתוח שקדים, ודחיקתם לבתי החולים הפרטיים בשל העומס, ועל מספרם הגדול של ניתוחים מצילי חיים - ניתוחים להסרת גידולים ממאירים וניתוחים מורכבים אחרים - המתבצעים בבתי החולים הציבוריים. זוהי עוד דוגמה לתרגום הסטטיסטיקה למציאות חיינו.

אוכלוסיית ישראל גדלה בעשורים האחרונים בצורה משמעותית. ב-1989 מנינו חמישה מיליון והיום אנו מונים יותר משמונה מיליון. ביולי 2005, הושלמה ופורסמה עבודת תכנון ארוך טווח של משרד הבריאות, שקבעה כי עד לשנת 2015 יהיה צורך להגדיל את מספר מיטות האשפוז ב–3,000, ועד לשנת 2020 ב–5,000. בעת שהוצג התכנון על ידי שר הבריאות אז, דני נווה, היו בבתי החולים בישראל 14,607 מיטות אשפוז. היום, שמונה שנים מאוחר יותר ורגע לפני שאנו מגיעים לשנת היעד באותה תוכנית, 2015, יש בישראל 14,972 מיטות בלבד. כלומר, נוספו 365 מיטות אשפוז לעומת יעד של 3,000.

כשלוקחים בחשבון את הגידול באוכלוסייה, שיעור מיטות האשפוז לא רק שלא עלה אלא ירד לשפל של 1.88 מיטות לכל אלף תושבים, בהשוואה ל–2.02 מיטות לאלף תושבים - הממוצע ב–2005 (בעת פרסום התוכנית), ויותר משלוש מיטות אשפוז לאלף תושבים בשנת 1980.

במשרד הבריאות מתגאים, בצדק, בעובדה שתקציב המשרד לא קוצץ בערכים נומינליים ואף גדל. אולם אותו תקציב מקצה לפיתוח הפיזי של בתי החולים רק 42 מיליון שקלים, סכום שהינו בבחינת לעג לרש.

אל לה לממשלת ישראל הנוכחית להצטרף לממשלות ישראל לדורותיהן האחראיות להידרדרות במצבה של מערכת האשפוז הציבורית.

על משרד הבריאות להציג תוכנית רב שנתית, מגובה בתקציב, להתאמת מערכת האשפוז לגודלה של האוכלוסייה בישראל ולצרכים הנובעים מהזדקנותה. אין מנוס מהעלת ההוצאה הלאומית לבריאות מ–7.7% מהתל"ג לרמה המקובלת במדינות ה־OECD - 9% ואף 10%. חייבים להכיר בעובדה שמצוינותם של הרופאים במדינה לא תחפה לעד על הזנחת התשתיות במערכת.

ד”ר פלדמן הוא מנהל המחלקה הנוירוכירורגית ילדים בבית החולים תל השומר וסגן יו”ר ארגון רופאי המדינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות