בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תקרת זכוכית? רצפת גומי

49תגובות

אני אוהבת תקרות גבוהות. הן נותנות לי תחושה של מרחב ואוויר במרווח האורבני. הבעיה עם תקרות גבוהות היא שהן נותנות תחושה מסוימת של אשליה בתנועה וביחס הפרופורציונלי שבין אדם לסביבה. זה בעייתי ואפילו מעט מסוכן, בדיוק כמו הביטוי הנפוץ והשחוק "תקרת הזכוכית". המונח התקבע לו עם השנים בתודעה הציבורית, והתרגלנו להשתמש בו כדי לתאר אפליה מגדרית סמויה בדרגות הגבוהות.

מדוע הוא מסוכן? כי השימוש השוטף בטרמינולוגיה הזו מייצג עיוות של המציאות לפיו הדרך אל מעמד בכיר או דרגה גבוהה היא חלקה וכל אשר נותר לנו, הנשים, הוא בעצם לנתץ איזו תקרה מתעתעת. השימוש הנפוץ והשגור במונח הזה בעצם דוחק לשוליים את השורשים האמיתיים של הבעיה ומתכחש לנסיבות קיומה.

הבעיה המהותית של נשים בישראל 2013 היא אינה "תקרת הזכוכית" הסמויה, אלא דווקא "רצפת הגומי" הדביקה והמלוכלכת, זו המושכת אליה בכוח את הנשים ומונעת מהן להתקדם ולטפס קדימה אל עמדות המפתח.

ומה מרוח על אותה "רצפת גומי" צמיגית? חומרים רבים:

המציאות המגדרית הנוכחית, שהיא כמובן תוצאה של תהליכי העבר הרחוק והקרוב גם יחד, הביאה לכך שרוב הנשים עסוקות וטרודות יותר מגברים. פשוטו כמשמעו. נטל גידול הילדים (כן נטל - שמחה אדירה שאין דומה לה המהולה באחריות, דאגה ועייפות בלתי פוסקים) מושת עדיין על כתפי האימהות. הן אלו שאמונות על תחזוקת הבית, וברוב המקרים הן אלו שאחראיות גם על הטיפול בהורים המבוגרים. על כל אלו תוסיפו עבודה, לימודים, טיפוח זוגיות, השקעה בחברות ובחברים, ואפילו, חלילה, חצי תחביב - והנה לפניכם החיים בכבודם ובעצמם, במלוא הדרם ובמלוא קוטביותם המגדרית. הרבה לפני מנגנוני האפליה הסטטוטוריים והציבוריים ותקרות הזכוכית המבריקות, מתבצעת חלוקה מגדרית בלתי מאוזנת באופן יום-יומי באור השמש הטבעי ביותר. חלוקה שגם לרוב הנשים עצמן קשה להשתחרר ממנה. גם אם תוציאו מרכיב אחד או שניים מהרשימה לעיל, עדיין חוסר האיזון יחגוג.

כדי שנשים יוכלו להביא את נציגותן היחסית באוכלוסייה לידי ביטוי בנראות הציבורית – בפוליטיקה, בתקשורת, בצבא, בכלכלה וכו' צריכה המדינה על שחקניה השונים לעשות צעדים מתקנים על מנת לשנות את מנגנוני השחיקה של אותה "רצפת גומי", השואבת אותן ומקרבת את הגברים לבדם אל התקרה.

אלו צעדים? הנה רשימה רב זוויתית וחלקית ביותר: קביעת תמריצים לעידוד נשים ללימודי מקצועות הטכנולוגיה והכלכלה; הענקת הטבות מסוימות לסטודנטיות לתואר ראשון שהן אימהות; מתן הקלות משמעותיות לאימהות עובדות כשבני זוגן נמצאים בשירות מילואים, עידוד גברים להשתלבות במקצועות החינוך והסיעוד; יצירת מנגנון תעסוקתי במשק שיביא לקיצור מבוקר שבוע העבודה לאבות כפי שנהוג בחברות מסוימות כלפי אימהות - במקביל להחלת חופשת לידה גם על אבות (צעד התחלתי חשוב שאסור להסתפק בו). בנוסף נדרשים גם פיקוח ואכיפה של הרגולטור על ייצוג הולם של נשים בתקשורת ובמערכות ציבוריות אחרות בדיוק כפי שקיים פיקוח על חריגה בתכנים שיווקיים או היעדר תכנים מסוימים על המסך.

אבל השינוי צריך להיות מתורגם גם לשפה ולשיח הציבורי. מחקרים רבים בסוציולוגיה, משפט ותקשורת הצביעו על חשיבות הליך ההמשגה ("ניימינג") הסמנטית ומיתוג הטרמינולוגיה בהצלחה של מאבקים חברתיים ואידיאולוגיים. לא עוד דיבור בלעדי על ניפוץ תקרת זכוכית רחוקה ונכספת, אלא דיון אודות התרחקות מרצפת הגומי הדביקה, הכובלת והמגבילה. רק כאשר נבין כי עיקר הבעיה נעוץ באותה רצפה מסרסת ובמקביל נשכיל ליצור דרכים יעילות להשתחרר ממנה - תהפוך אט אט התקרה לפחות ופחות שקופה.

 

 

 


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו