בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפליה שאי אפשר להצדיק

7תגובות

תחקיר “הארץ”, שחשף את האופן שבו מופלים ערביי ישראל לרעה על ידי המערכת הבנקאית, עורר סערה ציבורית. ואולם, בניגוד לאפליה ארוכת השנים שממנה סובלים הערבים בתחומים רבים ומגוונים - הן על ידי המדינה והן מצד גורמים פרטיים - אפשר לטעון שאת “האפליה העסקית” - נקרא לה כך - ניתן לכאורה להצדיק. הרי מצבם הסוציו־אקונומי של האזרחים הערבים גרוע בממוצע מזה של היהודים. בהתחשב בכך, האין זה הגיוני להקשות עליהם בפתיחת חשבון בנק, במתן אשראי וכדומה? וכיוצא בזה, לנוכח העובדה שרמת הפשיעה במגזר הערבי גבוהה, האין היגיון אקטוארי בכך שמקשים עליהם לקנות ביטוח לרכב או לדירה?

אכן, ניהול סיכונים הוא עניין שגרתי במגזר העסקי. מי שנוטל חלק בספורט אתגרי כמו צלילה או צניחה ישלם פרמיית ביטוח חיים גבוהה יותר ממי שאינו עוסק בספורט כזה. מובן שבמקרים כאלה לא מדובר באפליה אסורה. נהפוך הוא, עקרון השוויון מתיר (אולי אף מחייב) לגבות מכל אחד פרמיית ביטוח לפי רמת הסיכון העסקי המיוחסת לו. מדוע אפוא להתרעם על הבנקים וחברות הביטוח, אם בהקשותם על הערבים הם מביאים בחשבון את הסיכון העסקי הנשקף להם?

ראשית, משום שהסיכון העסקי של הערבים נובע ישירות מאפליה מתמשכת ונרחבת כמעט בכל תחומי החיים, כולל על ידי הבנקים. שנים של הזנחה במאמצים למנוע פשיעה במגזר הערבי הובילו למצב שבו שוק הביטוח יראה בעסקות עם ערבים סיכון עסקי. ושנים של אפליה בתעסוקה ובחינוך גרמו לכך שהם ייתפשו כסיכון עסקי בשוק האשראי, וכך הלאה. כך נוצר מעגל שוטה: האפליות גורמות לפגיעה כלכלית, המעמד הכלכלי הנמוך מונֵע קבלת אשראי או ביטוח שיאפשרו שיפור במעמד זה, מה שחוזר ומעמיק את הפגיעה הכלכלית, וחוזר חלילה.

שנית, אפליה עסקית על רקע אתני, גזעי, דתי וכדומה שונה מהותית מאפליה עסקית בשל ספורט אתגרי. באפליה מהסוג הראשון גורלו של אדם מוכרע אך ורק בשל השתייכותו לקבוצה מסוימת, שבדרך כלל אינה תוצאה של בחירה חופשית; אדם נולד גבר, או ערבי, או שחור, ולא בוחר להיות כזה. אפליה מסיבות אלה מצמצמת את כל קיומו להיותו פרט בקבוצה מסוימת, ואילו קיומו כיחיד בעל רציות, כישורים ותוכניות משלו מוכחש. זו פגיעה חמורה בכבוד האדם. העובדה שיש לפגיעה הזאת היגיון עסקי, או שאנשים רבים תומכים בה, אינה מנחמת את הנפגע. לעומתה, אפליה מהסוג השני – אפליית העוסקים בספורט אתגרי – אינה פוגעת כלל בכבודו של האדם אלא להפך, מכבדת את בחירותיו החופשיות.

הדרך להתמודד עם הפגיעה האמורה בכבוד האדם היא לחזור ולראות את האזרחים הערבים קודם כל כאינדיווידואלים ורק אחר כך (אם זה בכלל רלוונטי) כערבים. אם אזרחים ערבים מבקשים אשראי, מותר לבנק לבדוק באופן פרטני את היסטוריית האשראי שלהם, את מקורות ההכנסה שלהם וכך הלאה, בדיוק כפי שהבנק עושה לגבי אזרחים יהודים. מה שאסור לבנק לעשות הוא להניח שכל אינדיווידואל ערבי שמגיע לבנק מהווה באופן אפריורי "סיכון עסקי" גבוה יותר. אמנם ההתייחסות לכל יחיד כיחיד במקום בפריזמה של השתייכות קבוצתית מטילה נטל מסוים על הבנקים, שקל להם יותר לאמץ מדיניות כללית שלפיה על ערבים מחילים סטנדרטים נוקשים יותר. אבל בכך, כאמור, יהיו פגיעה חמורה בכבוד האדם של האזרחים הערבים והתכחשות לאחריות החלקית של הבנקים ושל החברה בכלל למצבו הקשה של הציבור הערבי.

הפתרון למיגור האפליה העסקית מצוי בידי בתי המשפט. בשנה שעברה שילם בנק וֵלְס־פארגו האמריקאי 175 מיליון דולר, משום שהפלה שחורים והיספנים בעמלות ובריביות על משכנתאות. בנק אוף אמריקה שילם לפני שנתיים 335 מיליון דולר קנס לממשלת ארצות הברית בשל אפליה דומה. בטקסס הושגה פשרה בין התביעה לאחד הבנקים, שבמסגרתה התחייב הבנק להעביר לעובדיו השתלמות נגד אפליה, בנוסף לפיצויים ששילם. במיזורי ובמישיגן חויבו בנקים לפתוח סניפים בשכונות של שחורים, לאחר שפתחו סניפים רק באזורים של לבנים. והרשימה ארוכה.

בארץ חוק איסור אפליה משנת 2000 קובע, כי אפליה במתן שירותי בנקאות, אשראי וביטוח (כמו גם בשירותים ציבוריים אחרים) - מחמת גזע, דת, לאום ועוד - היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית. החוק, המתקדם אף יותר מהדין האמריקאי, גם קובע פיצויים בגובה שמעל 65,000 שקל ללא צורך בהוכחת נזק.

מן הראוי שגם התביעה הכללית בארץ תהיה מעורבת בחקירת אירועים כמו אלה שאירעו בבנק מזרחי־טפחות, ושבתי המשפט יפעילו מדיניות דומה לזו שהופעלה בארה"ב למיגור האפליה העסקית בדרך של פסיקת פיצויים גבוהים בתביעות אזרחיות, שראוי שיוגשו על ידי אזרחי ישראל הערבים או על ידי גופים העוסקים בהגנה על זכויות האזרח במדינה.

אפליה עסקית קל למגר. אם הבנקים לא מפנימים בעצמם את האחריות החברתית שלהם באספקת שירותים בצורה שאינה מפלה, צריך לגרום להם להפנים את העלות החברתית של התנהלותם, ואז האפליה תיפסק במהירות.

רונן אברהם הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת טקסס; דני סטטמן הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו