בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חנין זועבי יש רק אחת. בינתיים

62תגובות

ח"כ חנין זועבי הודיעה לפני מספר ימים כי היא שוקלת להתמודד על ראשות עיריית נצרת. אם תעשה כן ותנצח בבחירות, היא תהיה האשה הערבייה הראשונה שמכהנת כראשת עיר. הבעיה היא, שאם זועבי תתמודד ותתפטר מהכנסת, נישאר ללא כל ייצוג נשי ערבי בבית המחוקקים. מפלגת בל"ד היתה היחידה מבין כל המפלגות הערביות ששריינה מקום ריאלי לאשה, ובכך אפשרה את כניסתה של זועבי לכנסת בקדנציה הקודמת, שריון שלו לא נזקקה עוד בבחירות האחרונות. אולם שאר המפלגות הערביות לא הלכו בדרך שהתוותה בל"ד, למרות החשיבות שהמפלגות הערביות מייחסות לייצוג המיעוט הערבי בכנסת. אנשיהן אינם מבינים שהייצוג ימשיך להיות חסר ופגום כל עוד המפלגות הערביות ימשיכו להדיר נשים ערביות משורותיהן.

שאלת התמודדותה של זועבי מעלה לדיון את ייצוגן החסר של נשים ערביות במרחב הציבורי. הדבר מקבל משנה תוקף לאור ההדרה המשולשת שממנה סובלות הנשים הערביות בישראל: כנשים, כחלק ממיעוט לאומי, וכחלק מחברה פטריארכלית בתוך אותו מיעוט לאומי. למרות חובת הייצוג ההולם לנשים, המעוגנת בחוק ובפסיקה הישראלית, ייצוגן של הנשים הערביות ממשיך להיות קטן ושולי, ומי שנהנה מייצוג זה הינן נשים המשתייכות לקבוצה ההגמונית השלטת.

כיום עומד שיעור המועסקות בחברה הערבית על 20.5% מכלל הנשים בגיל העבודה (לעומת כ-72% מועסקים בקרב הגברים). כלומר, רובן הגדול של הנשים בחברה הערבית אינן עובדות. לפי נתוני עמותת סיכוי, בסוף 2006 עמד שיעורן של הנשים הערביות בקרב עובדי המדינה הערבים על 34.6%. שיעור המהווה מחצית משיעור הייצוג של הנשים היהודיות בשירות המדינה. רובו - כ-71.4% מהנשים - נמצא במשרד הבריאות. בשעה שהנשים היהודיות הצליחו להגיע לעמדות בכירות ומשפיעות בשירות המדינה, הנשים הערביות עדיין מכהנות בדרגי הביניים או בדרגים הזוטרים, ובגזרה המצומצמת של שירותי הבריאות והרווחה.

לא ניתן לנתק בין מצבן העגום והאפליה השיטתית שממנה סובלות הנשים הערביות, לבין ייצוגן הפוליטי החסר. מוסדות המדינה לא עושים די כדי לקדם את תעסוקתן, והחברה הפטריארכלית עדיין מצפה מהן למלא את תפקידיהן המסורתיים כרעיות ואמהות, וכאשר הן כבר יוצאות לעבוד אז הציפייה היא שהן יעבדו במשרות שיאפשרו להן למלא את תפקידיהן המסורתיים. התוצאה: הנשים הערביות לא מצליחות לצבור כוח מחוץ למרחב הפרטי, ולכן הן אינן זוכות לייצוג מספק במרחב הציבורי. לא פלא אפוא שזועבי, כדמות פוליטית נשית ערבייה כמעט יחידה, ממשיכה להיות חשופה לאלימות מילולית קשה מצד המיינסטרים הישראלי.

נוכחותן של נשים מקבוצות מיעוט בגופים השלטוניים תביא לשיפור מעמדן ולקידום האינטרסים החיוניים להן. היא תגביר את מחויבות השלטון לשוויון המהותי, ותביא לכך שמשאבי החברה יחולקו בצורה הוגנת ושוויונית יותר. בנוסף, וזה צריך להיות אינטרס של המפלגות הערביות, ייצוגן של נשים ערביות במרחב הציבורי הפוליטי עשוי לתרום לשינויי תפישות סטריאוטיפיות שליליות הרווחות כלפי קבוצות מיעוט מודרות, ולשמש מנוף לשינוי חברתי מהותי וחשוב החורג מגבולות המגדר.

הכותבת היא עו"ד באגודה לזכויות האזרח ודוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

 


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו