בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה עדיין לא חיסנתי את ילדיי

177תגובות

כמו כל הורה, גם אני נקראתי לקחת חלק במבצע הארצי לחיסון ילדי נגד נגיף הפוליו, זאת, למרות שכבר חוסנו בעבר על פי ההנחיות המקובלות. החיסונים, כך הסבירו לי ולעוד הורים רבים, אמורים לסייע במיגור המחלה ולמנוע את העברת הנגיף לאוכלוסייה שאיננה מחוסנת נגדו. לכן, גם מי שחוסן בנגיף המומת - ובשל כך עשוי בכל זאת לשאת את המחלה - מתבקש להתחסן בנגיף החי המוחלש.

באופן שגרתי, לא זאת בלבד שאינני נוהגת לערער על פרוטוקול החיסונים הקבוע – אלא גם שהורים שאינם מחסנים את ילדיהם נתפשים בעייני כחסרי אחריות וכפרזיטים הרוכבים על גבם של ההורים המחסנים. אך הפעם, כשנשאלתי על ידי בן זוגי מתי אני לוקחת את הילדים לטיפת חלב הקרובה, השבתי שאני עדיין חושבת על זה. מהר מאוד גיליתי שאני ממש לא לבד בסירה הזאת, ושבכל הנוגע לחיסון הנוכחי, השאלה "האם את\ה מחסנ\ת את ילדייך" שבה ועולה בתדירות מסחררת, וכמעט אין מי שמשיב עליה באופן נחרץ.

מבצע חיסון זה החל ביישובי הדרום (שם גם נמצא לראשונה הנגיף), וכמו הרבה דברים אחרים בישראל, כל עוד נשאר שם, התקבל העניין בשקט יחסי. ואולם, משהוחלט על מבצע חיסון כולל, שבו גם תל אביב לוקחת חלק, החלה המדינה רועשת. שאלות והשערות בדבר הסיבות האמיתיות למבצע החיסון מתרוצצות בכל המדיה; הרשתות החברתיות הוצפו בהודעות של הורים מבולבלים והתמלאו בסקרים - מי מחסנת ומי לא. מי בעד, מי נגד ולמה - ובשיתופים של מחקרים הנוגדים זה את זה. אף ששרת הבריאות התראיינה והשיבה לשאלות גולשים בפורומים שונים, ולמרות שנציגי משרד הבריאות מדקלמים מעל כל במה אפשרית שוב ושוב מסרים מוכתבים על כך שהחיסון בטוח לשימוש - רבים נותרים עם השאלה האם לחסן את ילדיהם, ומתקשים להחליט.

הקושי בקבלת ההחלטה נובע בין היתר מן הערפל סביב שאלות בסיסיות, כמו מי בדיוק זקוק לחיסון, למי הוא מסוכן, מי חייב בו ולמי לא כדאי להתחסן, אך הוא בעיקר תוצאה של חוסר יכולת של ההורים להבין עד הסוף למה באמת מחסנים.

היו תקופות שבהן הרוב המכריע של האזרחים מילאו את הנחיות משרד הבריאות בלי לשאול יותר מדי שאלות, וחיסנו את ילדיהם על פי פרוטוקול מוכתב. ואולם הזמנים השתנו. המידע נגיש וזורם בקלות, סקרי דעת קהל מתבצעים ברשתות החברתיות באופן עצמאי, למרות הצפת המידע הסותר והבלבול שנוצר סביבו, התחושה שניתן לקבל החלטה עצמאית ומושכלת הולכת וגוברת. במקביל, אמון הציבור בממסד הולך ודועך, והספק שמא טובתו איננה השיקול המרכזי הניצב לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות, הולך וגובר.

העובדה שלא מדובר בחיסון שנועד להגן על המחוסנים עצמם אלא הוא בבחינת חלק מ"נשיאה בנטל", משימה כלל ארצית - רק מעצימה קושי זה. נדמה אמנם שבמשרד הבריאות קיוו לציבור שלא יתעמק בשאלות אלה ויחסן את ילדיו באופן גורף, כשהוא בטוח שבכך הוא מגן עליהם, אך מתברר שהציבור קצת פחות מטומטם, ולכל הפחות הוא מעוניין להבין מדוע ילדיו שחוסנו כנדרש, מתבקשים להתחסן שוב בחיסון שהשימוש בו הופסק.

ההתלבטות של ההורים איננה רק רפואית. קיימים בה מרכיבים רגשיים, ולא כולם רציונליים. בנוסף לחשש המנקר שלא מספרים לנו את כל האמת, תפקידם של הורים הוא לדאוג לילדיהם ולא לחשוף אותם לסיכונים. כל דרישה לנהוג באופן המנוגד לכך, מציבה אותם בפני קושי כמעט בלתי אפשרי. טוב יעשו במשרד הבריאות אם לא יתעלמו ממרכיבים אלה, יכירו בקיומם ויסבירו למה למרות זאת יש לפעול על פי ההנחיות. לא בטוח שזה יעזור, וייתכן שחוסר האמון עמוק מדי, אבל מגיע לנו לכל הפחות שיכירו בקשיים אלה, ויניחו שאנחנו לא כאלו מטומטמים, ושביכולתנו במוקדם או במאוחר להגיע לאמת.

עידית שפרן-גיטלמן היא דוקטורנטית לפילוסופיה ומשפט באוניברסיטת בר-אילן, ואמא לארבעה ילדים
 

לחסן או לא? מה תעשו עם ילדיכם?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו