בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם טהוניה לא תעזור

41תגובות

רבע מיליון בני אדם עמדו על מדרגות אנדרטת לינקולן כדי לשמוע את הד"ר מרטין לותר קינג נושא דברים, לשמוע בשורה חדשה מפיו של מנהיגם למאבק נגד הגזענות. קינג, דרשן חד לשון עמד עם טקסט כתוב ונשא דברים לקול תשואות הקהל: "בַּל נִתְפַּלֵּשׁ בְּמַעֲמָקֵי יֵאוּשׁ הַיּוֹם יְדִידָי אוֹמָר לָכֶם זֹאת – גַּם אִם נִתְמוֹדֵד מוּל קְשָׁיֵי הַיּוֹם אוֹ הַמָּחָר, יֵשׁ בִּי עֲדַיִן חָזוֹן הַמֻּשְׁרָשׁ בָּחֲלוֹם הָאֲמֶרִיקָאִי". שניות ספורות לאחר הנאום, כשהוא בדרכו לרדת מהפודיום אל עבר הקהל, צעקה זמרת הגוספל, מהליה ג'קסון: "ספר להם על החלום, מרטין, ספר להם". השאר היסטוריה. קינג סיפר על חלומו, על החלום לצדק ולשוויון בין שחורים ללבנים, חלום שגם עכשיו, אחרי 50 שנה, עדיין לא התגשם.

קשה להאמין, אבל עד לפני פחות מיובל, עדיין הפרידו בין שחורים ללבנים באזורים ציבוריים. לחלק מהם אף אסור היה להצביע. הגזענות בארצות הברית היתה דבר טריוויאלי, מקובל וחוקי. אם שנאת שחורים, היית חבר, אח, כוכב מסיבת התה. אם לא - נחשבת לפסול, כופר, נגוע. היום, בחזות נקייה של נשיא שחור, ארה"ב עדיין לא השתחררה לגמרי מכבלי האפליה. על פי נתונים שמפרסם מגזין טיים – כרבע מהמשפחות השחורות בארה"ב חיות מתחת לקו העוני, רק 45% מהשחורים הם בעלי בתים, לעומת 70% אחוז מהלבנים, ורק ל-21% מהם יש תואר אקדמי. אם ניכנס לכלא נגלה כמובן יחס ההפוך: 37% מאסירי ארה"ב הם שחורים, בעוד שהם מהווים בסך הכל 14% מהאוכלוסייה האמריקאית. כן, מעמדם של השחורים השתפר דרמטית מהתקופות החשוכות של "מיסיסיפי בוערת", אבל אין ספק שלא לכך התכוון קינג כשחלם שילדיו יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי אישיותם. אמריקה של 2013 הוכיחה שהתשובה הנצחית "זה עניין של זמן עד שהם ישתלבו" לא רלוונטי,. כיוון שזה כבר איננו סיפור של שווים בפני החוק. השאלה האקטואלית היום היא האם האדם השחור שווה בפני החברה.

ספק אם מרטין לותר קינג ידע שדבריו יהוו חלום - גם כאן בישראל הקטנה. יש פער היסטורי עצום בין השחורים באמריקה לשחורים בישראל – הראשונים היו עבדים שהובאו לאמריקה, העולים האתיופים הועלו לארץ. לא עשו בנו לינץ' ולא מנעו מאתנו להצביע, אבל מסתבר שהמציאות הנוכחית של השחורים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לא מאוד שונה מזו בארץ הקודש. הפער בבחינות המיצ"ב בין יוצאי אתיופיה לשאר האוכלוסייה עומד על 25%, כשלכך אפשר להוסיף את הנתון העגום לפיו שיעור הזכאים לבגרות בקרב יוצאי אתיופיה נמוך ב26% משל יתר תלמידי ישראל. כ-50% מהחיילים יוצאי אתיופיה עוברים בשלב מסוים בכלא הצבאי ורמת ההכנסה של יוצאי אתיופיה נמוכה בחצי משל כלל אזרחי ישראל.

ישראל הלבנה לא מוכנה לחיות בתחושה כאילו היחס שלה לשחורים הוא גזעני, אבל השאלה היא לא כיצד הלבן הישראלי חש, אלא כיצד חשים יוצאי אתיופיה. האם גם הם, כמו השחורים האמריקאים – חולמים על מציאות טובה יותר בה לכל אדם יש הזדמנות לתעסוקה הוגנת, חינוך הוגן ושוויון הזדמנויות אמיתי. אבל הציניות הישראלית הודפת כל השוואה בין שחורים בישראל לבין השחורים בארה"ב. אם שחור מקומי, יתחיל לדבר בשפתו של קינג כשלא מוכרים לו דירה או לא מקבלים אותו לעבודה בשל צבע עורו - הוא ייחשב לבדיחה. פרודיה שחורה. יסבירו לו שזה רק עניין של זמן עד שישתלב, אפילו שעברו כבר יותר מ-30 שנה מאז שעלה לארץ, כמעט מחצית מהזמן שעבר מאז קמה המדינה.

המציאות בארה"ב מוכיחה כי אפליה וגזענות היא לא עניין של זמן, אלא עניין של מדיניות. ורק מדיניות המשחררת את יוצאי אתיופיה מהכלא התרבותי הסוגר עליהם ושפועלת לשילובם בחברה – יאפשרו להם לחיות בשוויון. אחרת, גם טהוניה לא תעזור.

הכותב הוא עיתונאי וסטודנט למשפטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו